Page 31 - תאטרון 37
P. 31
ניסיון עכשווי לחשוף את משמעותה האמיתית של הזהות הקיבוצית הישראלית ואת נגזרותיה
האנטי-פלסטיניות המסוכנות ,ניתן לראות בסדרת פעולות שעורכת הקבוצה הדאדאיסטית
תנועה ציבורית .קבוצה זו מאתגרת את הספירה הפומבית ואת דפוסי החשיבה הפאשיסטיים
השגורים בקרב רבים מהישראלים ,על-ידי הלעגת פולחנים וטקסים לאומיים "קדושים",
וחילול ערכם הסימבולי באמצעות חיקו ָים ההיפר-ריאליסטי המדויק ,ועם זאת שהוצא
מהקשרו ,המדגיש באופן מכוון את זיקתם של פולחנים וטקסים לכנסים הנאציים בנירנברג41.
רצח מאת חנוך לוין ,בימוי :עמרי ניצן ,1997 ,התיאטרון הקאמרי .בתמונה :אביתר לזר,
יורם חטב וארז שפריר ,צילום :באדיבות התיאטרון הקאמרי
אחת הדוגמאות המובהקות למחזות השייכים לקטגוריה של "דרמטורגית האנלוגיה" היא רצח,
מחזהו של חנוך לוין )תיאטרון הקאמרי 42,(1997 ,החושף את התשתית מנכיחה-השואה
שמצויה בבסיס מעגל הקסמים האמפירי והפרפורמטיבי חסר-התכלית של הנקמה ,בו לכודות
מוסכמות המציאות של שתי הישויות הלאומיות היריבות של קרבנות-מקרבנים במעין שבי
מרצון )כפי שגם עולה מהמונולוג המוטרף שמשמש כמוטו למאמר זה ,שמבסס את האנלוגיה
שבין השואה לנכבה באמצעות הכחשה אירונית או רלטיביזציה שלה( .במערכה הראשונה
41ראו:
?Gad Kaynar, "Ein Wille, aber kein Weg: wie Politisch ist die junge Theaterszene Israels
Versuch einer Standortbestimmung", Theater der Zeit 1 (October 2012), 22-24.
42ראו חנוך לוין ,רצח ,מחזות ) 7תל אביב :הקיבוץ המאוחד.120 - 81 ,(1999 ,
גיליון 37 30
