Page 23 - תאטרון 37

‫חנה מרון ועמנואל בן עמוס בתפקידים הראשיים בהוא הלך בשדות‪ ,‬מאת משה שמיר‪ ,‬בבימוי‬
‫יוסף מילוא‪ ,‬הקאמרי‪) 1948 ,‬התצלום‪ :‬באדיבות המילא"ה‪ ,‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב(‬

‫באמתלה זו‪ ,‬אין פלא שלא רק הפלסטינים )ישות כמעט בלתי‪-‬קיימת במוסכמת המציאות‬
‫הישראלית של התקופה; נכללים בתוך מושג‪-‬העל של הקטגוריה הכללית של "ערבים"(‬
‫בצידו השני של הגבול נתפסו כאויבים פוטנציאליים‪ ,‬אלא גם הערבים‪-‬הישראלים‪ ,‬שהעיירות‬
‫בהן חיו והאזורים הכפריים הגדולים הושמו תחת שלטון צבאי מחמיר המגביל את חופש‬
‫תנועתם ומונע בעדם מלהתערבב עם האוכלוסייה היהודית‪ .‬בעוד שהסיבות שהועלו על מנת‬
‫להצדיק צעדים אלו היו סיבות בטחוניות‪ ,‬המניע הפסיכו‪-‬סוציולוגי הסמוי היה ליצור ניכור‬
‫כלפיהם בקרב היהודים הישראלים‪ ,‬לסמן אותם כגיס חמישי‪ ,‬כאיום ארכיטיפי‪ ,‬ובה בעת‬
‫כמודרים נטולי‪-‬כוח‪ ,‬תתי‪-‬אדם‪" ,‬נוכחים נפקדים" כפי שכונו בהמשך )גישה הסותרת את‬
‫עצמה שנולדה מתוך חוסר‪-‬ביטחון קיומי מושרש שלא תתיר לעצמה הכרה "נורמלית"‬
‫ב"אחר"(‪ 22.‬ככזה‪ ,‬התכתב הדימוי הציבורי שלהם במובנים רבים עם העדויות החיות ל"חרפה‬
‫היהודית" )לפי הגדרתו של יצחק גרינבוים(‪ 23,‬אותם "אבק אדם" שמספרי מחנות הריכוז המקועקעים‬

‫על זרועותיהם ביישו את ילדיהם‪ .‬מלומדים פלסטינים‪ ,‬מנקודת המבט האידיוסינקרטית שלהם‪,‬‬

‫‪ 22‬רעיון שהוחדר לשיח הציבורי על‪-‬ידי דוד גרוסמן ברומן נוכחים נפקדים )תל אביב‪ :‬הספריה החדשה‪.(1992 ,‬‬
‫‪ 23‬תום שגב‪ ,‬המיליון השביעי‪ :‬הישראלים והשואה )ירושלים‪ :‬כתר ודומינו‪.97 ,(1991 ,‬‬

‫‪ ‬גיליון ‪37‬‬ ‫‪ 22‬‬