Page 18 - תאטרון 37
P. 18

‫השואו והשואות‬

‫בעוד שאני וחבר שלצדי פרצנו בצחוק היסטרי נוכח חילול מרענן זה של אותם ֶפטישים‬
‫"חינוכיים" כוזבים בהם הולעטנו בתור ילדי בית‪-‬ספר‪ ,‬נערה שישבה מצדי השני הזילה‬
‫דמעות למראה האייקונים של הדת הישראלית האמיתית היחידה‪ ,‬השואה‪ ,‬הנקרעים לגזרים‬
‫לנגד עיניה‪ 11.‬תגובות מקוטבות אלו משקפות את ההבדל בין טראומה כפי שמוגדרת במונחים‬
‫פוסט‪-‬פרוידיאניים על‪-‬ידי ז'אן לפלאנש )‪ (Laplanche‬וז'אן‪-‬ברטראן פונטאליס )‪(Pontalis‬‬
‫כ"שטף ]‪ [...‬גירויים ]‪ [...‬מופרז ביחס לסבילות של מנגנון הנפש‪ ,‬בין שמדובר במאורע אחד‬
‫אלים ביותר )רגש חזק(‪ ,‬בין שבהצטברות של גירויים שכל אחד מהם בנפרד יכול היה להיות‬
‫נסבל"‪ ,‬לבין טענתו התרפויטית של אליעזר ויצטום‪ ,‬לפיה "כדי לעבד את האירוע ]הטראומטי[‬
‫יש צורך במידה מסוימת של חוויה מחדש שלו‪ ,‬אבל בצורה שהנפגע יחוש שהתהליך נמצא‬
‫בשליטתו‪ 12".‬אבחנה אחרונה זו ניתן גם להחיל על יכולתו ההומאופתית של האפקט הקתרטי‪,‬‬
‫כפי שניכר בהפקות הקברט של פסטיבל עכו‪ ,‬שכוחן טמון בשבירת טאבואים ובהפרת‬
‫הגבולות ה"לגיטימיים" של ההתייחסות לתופעה שגרמה לטראומה ‪ -‬השואה והזיקה שלה‪,‬‬
‫כביכול‪ ,‬לבעיה הפלסטינית‪ ,‬להביטוס הישראלי של דיכוי הפלסטינים‪ ,‬ולעוינות הפנים‪-‬‬
‫פלסטינית‪ .‬מקור האפקטיביות של אירועים פרפורמטיביים חתרניים כגון אנו בונים פה נמל‬
‫ופוליו‪ ,‬נעוץ באפשרותם להעניק לקהל הזדמנות להשתחרר מעולו של העבר ה"מקודש"‪,‬‬
‫לצד‪ ,‬בה בעת‪ ,‬העלאת מודעותו לעוולות כנגד מיעוטים אתניים‪ ,‬אשר להן הוא אחראי באופן‬
‫ישיר‪ .‬באופן זה מומרת טראומה היסטורית לחלום בלהות עכשווי‪ ,‬ומתעוררת המודעות לצורך‬

                                                                      ‫בקבלת אחריות מוסרית‪.‬‬

‫הגישה הצינית כלפי תבניות הזיכרון הממוסדות של השואה‪ ,‬שהוגחכו ועברו ריטואליזציה‪,‬‬
‫שעולה מתוך הטקסטים הפרפורמטיביים הללו של פסטיבל עכו‪ ,‬מודגשת על‪-‬ידי הקונטקסט‬
‫הגאו‪-‬דמוגרפי של העיר הערבית‪-‬פלסטינית שבה מתקיים הפסטיבל‪ ,‬ובמקרה של פוליו‪ ,‬על‪-‬‬
‫ידי הקונטקסט‪-‬שבתוך‪-‬קונטקסט זה‪ ,‬של מוסד חינוכי ערבי‪ .‬חיבור הדוק זה מייצר קשר בין‬
‫מיתוס השואה‪ ,‬שעוקצו הוקהה‪ ,‬לבין המסגרת האורבנית הקונקרטית של הפסטיבל‪ :‬אולמות‬
‫האבירים בעיר העתיקה הערבית של עכו‪ .‬בעת ובעונה אחת מהווה מסגרת זו מבצר "צלבני"‬
‫מטאפורי של הגמוניה יהודית ליברלית ודכאנית‪ ,‬השולטת על אזרחיו הערביים של רובע זה‪.‬‬
‫כך‪ ,‬באופן פרדוקסלי‪ ,‬הפסטיבל הוא גטו למשתתפיו היהודים‪ ,‬כמו גם כוח כיבוש תרבותי‬

                                       ‫שמבודד בגטו את האוכלוסייה הערבית שמקיפה אותו‪.‬‬

                                                                                                     ‫‪ 11‬ראו ‪:‬‬

‫‪Gad Kaynar, “The Liturgical Theatre of the Holocaust on the Israeli Stage—Holy Scripture, Myth,‬‬
‫‪Ritual,”: Theatre and Holy Script, ed. Shimon Levy (Brighton,UK: Sussex Academic Press, 1999) 99-110‬‬

  ‫‪ 12‬ז'אן לפלאנש וז'אן‪-‬ברטראן פונטאליס‪ ,‬אוצר המילים של הפסיכואנליזה )תל אביב‪ :‬תולעת ספרים‪;352 ,(2011 ,‬‬
                                                                                                 ‫ויצטום‪.75 ,‬‬

‫גיליון ‪17  37‬‬
   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23