Page 17 - תאטרון 37
P. 17
על הקרקע .בפוליו בוצע שיר זה בערבית על-ידי קבוצת תלמידים פלסטינים ,ששעטו במורד
המדרגות בסגנון עצרת פשיסטית ,אז טיפסו על שולחנות ,רוקעים ברגליהם בנוסח הבראבורה
היהודית המסורתית .כך ,כביכול ,ניכס האויב המאיים ,הטראומטי ,הערבים ,את המנון הניצחון
היהודי ,שיבש אותו מבפנים ,ובה בעת חשף את מבנה העומק הפשיסטי שביסודו.
רשמים חווייתיים אגרסיביים אלה מחוזקים על-ידי רה/דה/קונסטרוקציה מהופכת וחתרנית
במיוחד של טקס יום השואה ,אחד מאותם אירועים "נלעגים ומלאכותיים" 8שתפקידם הוא
לשכנע את הנוער הישראלי בכך ש'אין ברירה' ושעלינו 'להיות חזקים' 9.ניבה ,שניהלה את
הטקס ,רצה בתזזיתיות לאורך המרפסות המקיפות את חלל המופע המרכזי ,צועקת בליל של
פרגמנטים מצוטטים מטקסטים עמוסי מטען רגשי שמהווים את הסופר-נרטיב של השואה
הטבוע בזיכרון הקולקטיבי ,שהותאמו לצרכיה של מוסכמת המציאות הישראלית-יהודית
העכשווית ,אך עם זאת פונים כנגד הרציונל הטלאולוגי שלהם עצמם ,ומפקיעים מעצמם את
משמעותם בשל הפרגמנטציה המפורקת ונטולת-ההקשר והבנאליות המודגשת שלהם ,שלא
לדבר ,על אופן הגשתם הפרנואידי 10.כך מומחש מעמדה המודע של השואה בישראל כתסביך
רדיפה ש"מצדיק" את רדיפת הפלסטינאים ,המיוצגים באופן מטונימי על-ידי בית הספר
הערבי ותלמידיו.
הגישה הצינית כלפי תבניות הזיכרון הממוסדות של השואה ,שהוגחכו
ועברו ריטואליזציה ,שעולה מתוך הטקסטים הפרפורמטיביים הללו של
פסטיבל עכו ,מודגשת על-ידי הקונטקסט הגאו-דמוגרפי של העיר
הערבית-פלסטינית שבה מתקיים הפסטיבל ,ובמקרה של פוליו ,על-ידי
הקונטקסט -שבתוך -קונטקסט זה ,של מוסד חינוכי ערבי.
רדיפה זו צברה בהצגה ממדים מזעזעים ושוברי-טאבו כאשר המנהלת היהודייה הובילה שורה
של תלמידים ערבים צעירים לצלילי נגינת חליל של שיר השואה המפורסם "פונאר" )המנציח
את אתר ההוצאה להורג הסמוך לוילנה ,בו נרצחו כ 70,000-יהודים בידי הנאצים בין יולי
1941ל-אוגוסט ,(1944וכך ,באופן פיגורטיבי ,באיטלה אמנותית ,מוצעדים להשמדה על-ידי
המקבילה הישראלית של החלילן מהמלין .אלוזיה זו אף מקשרת בין הילדים הערבים לבין
עכברושים נושאי מחלות ,אחד הדימויים המועדפים ליהודים בסרטי התעמולה של גבלס ,כמו
גם לפלסטינים כ"מגיפה" מיותרת שאותה ,לדידם של ישראלים רבים ,יש למגר )או ל-
"טרנספר" -מילה טעונה נוספת הלקוחה מאוצר המלים של השואה ,המשמש פוליטיקאים
מסוימים מן הימין -לאחת המדינות הערביות(.
8דן אוריין ,דמות הערבי בתיאטרון הישראלי )תל אביב :אור-עם.141,(1996 ,
9כפי שעולה גם מדברי אוריין ,שם.134 – 133 ,
10בנושא סוג זה של טקסים ראו אליעזר ויצטום ,נפש ,אבל ושכול )תל אביב :משרד הביטחון) ,2004115 ,
גיליון 37 16