Page 24 - תאטרון 37

‫השואו והשואות‬

‫מרים זוהר )משמאל( בתפקיד חנה סנש בהצגה חנה סנש‪ ,‬מאת אהרון מגד‪ ,‬בבימוי אברהם‬
‫אסיאו‪ 1958 ,‬הבימה‬

‫מאמצים בשמחה את רעיון ה"שלילה"‪ ,‬אבל מנתקים אותו מנסיבות פוליטיות ספציפיות‪.‬‬
‫הפסיכואנליטיקאי והתאורטיקן אדיב ג'ראר )‪ (Jarrar‬טוען‪ ,‬לדוגמא‪" :‬אני מאמין… שזרעיו‬
‫של סכסוך הדמים שעודנו נמשך נזרעו בקונגרס ]הציוני[ ב‪] 1897-‬בו תאודור הרצל‪ ,‬מייסד‬
‫התנועה הציונית‪ ,‬חזה את הבית הלאומי היהודי שייווסד ב'ארץ ללא עם לעם ללא ארץ'[‬

‫שהכחיש את עצם קיומם של הפלסטינים‪24".‬‬
‫הדרמה הקונצנזואלית‪ ,‬הנון‪-‬רפלקסיבית של תקופה זו‪ ,‬שלא במתכוון שיקפה ואישררה אקס‬
‫קתדרה את הקשר הבלתי מקודש שבין שתי אוכלוסיות אלו של נוכחים‪-‬נפקדים‪ ,‬ניצולי‬
‫השואה והפלסטינים‪ .‬מחזהו של משה שמיר הוא הלך בשדות‪ 25‬מגולל את סיפורה של ניצולת‬
‫השואה מיקה‪ ,‬נערה צעירה הרדופה על ידי זכרונותיה הנוראים ועל ידי דימויה‪-‬העצמי כ"בת‬
‫חורגת" בקיבוץ שקלט אותה אבל נמנע מלהתרועע עימה‪ ,‬ומתייג אותה כבלתי ראויה להיות‬
‫חברתו של הפרוטגוניסט אורי‪ ,‬בנו הבכור ה"נסיכי" של היישוב‪ .‬אורי בעצמו לא מצליח‬
‫להבין את מצוקתה של מיקה‪ ,‬ומזלזל בחרדותיה "חסרות החשיבות" בהשוואה למאבקו‪,‬‬
‫המאדיר את עצמו‪ ,‬למען חירות המדינה‪ .‬עם זאת‪ ,‬כשם שסבל השואה‪ ,‬כפי שהוא מגולם על‬

‫‪24 Adib Jarrar, “Palestinian Suffering: Some Personal, Historical and Psychoanalytic Reflections,‬‬

‫‪International Journal of Applied Psychoanalytic Studies 7.3 (2010): 199 .‬‬
‫‪ 25‬משה שמיר‪ ,‬הוא הלך בשדות )תל אביב‪ :‬אור‪-‬עם‪.(1989 ,‬‬

‫גיליון ‪23  37‬‬