Page 18 - גנזי קדם ז
P. 18

‫‪ 16‬שולמית אליצור‬

                                         ‫שמחה לכל ]‪[..‬ר]‪ [..‬אחת מולך‬
                                         ‫‪ 20‬עבור יךעו כי ] ‪[..........‬ת פעלך‬

‫הפיוט נקטע כאן‪ ,‬וחבל על דאבדין‪ .‬נציין כי ר׳ פינחס הכהן כמעט שאינו מתייחס בקטע‬
‫זה אל נחמות ירושלים‪ :‬ירושלים נזכרת בכינוי רק באחד מטורי הפיוט )‪ .(15‬תחת זאת‬
‫הוא מתמקד בתופעת המוות בעולם אך בעיקר בתקוות התחייה‪ .‬דומה שנוצר אצלו כאן‬
‫זיהוי בין גאולת העם לעתיד לבוא לבין תחיית המתים‪ ,‬כפי שעולה מכמה טורים בהמשך‬
‫הקדושתא‪ ,‬כגון‪ :‬׳ברחמים ונזכור עם בך עלצו ‪ /‬יה שמע ונפלתם • ת חי ה יחצו׳‪ ,‬או‬
‫׳בבלקך מעות יבואו הנקחים ועאובדים׳‪ 17.‬תחיית המתים כחלק מן הגאולה העתידה‬
‫בולטת במיוחד ברהיט השני של הקדושתא‪ ,‬שבו עובר ר׳ פינחס מתיאור ה׳רדומים׳‬
‫ש׳יקיצו׳ וה׳גנוזים׳ ש׳יתעוררו׳ לתיאורים הקשורים בשמחת ירושלים‪ ,‬כגון ׳יאמר נחמו‬
‫נחמו לעם כלולים׳‪ ,‬ובאופן יותר מפורש‪ :‬׳ לדוים יבושרו ודרור להם יקרא ‪ /‬ציון התנחמי‬
‫בבניך קול קורא׳‪ .‬ומיד‪ ,‬תוך קשירת הדברים על ידי השרשור‪ :‬׳קו‪.‬וא תחיה ליאוים‬

                          ‫להנחות בשלום ‪ /‬ךצולים מעפר קברות יהל זכרם לשלום׳‪18.‬‬
‫דברי הנחמה הפרטיים‪ ,‬הבאים להזכיר לאבלים שהמוות אינו אלא מצב ארעי וסופם‬
‫של המתים שיחיו‪ ,‬מתלכדים כאן עם נחמת העם והופכים חלק ממנה‪ .‬לא מפליא אפוא‬
‫לראות שהלשון הדומה שבה פותח ר׳ פינחס גם את המשלש וגם את הסילוק‪ ,‬לשון‬
‫עשיית פלאות‪ ,‬מוסבת במשלש על תחיית המתים)׳פלאות יחשה צור עואלים ‪ /‬יום ייגלה‬
‫לפתוח חתולים ‪ /‬נא למענו יעורר ךדולים׳(‪ ,‬ואילו בסילוק היא מכוונת לנחמת העם‬

                 ‫השפל בגלותו)׳פלאות יקשו לנחם עם שפל תמה׳(‪ .‬אלו ואלו חד הם‪.‬‬

                      ‫ר׳ ידותון הלוי‪ :‬הספדים על בני משפחה‬
‫שמו של ר׳ ידוחון הלוי ויצירותיו הפיוטיות נתגלו קמעא קמעא‪ ,‬ולאחרונה אספתי אח‬
‫שיריו שטרם נדפסו וניסיתי לומר בהם דברי סיכום‪ 19.‬ר׳ ידותון הלוי היה החזן של בית‬

‫‪ 19‬שמתה לכל ונו׳‪ :‬אולי יש להשלים‪ :‬דרך אחת‪ ,‬אך שרידי האותיות אינם ברורים‪ ,‬וגם תיבת ׳מולך׳‬
‫מסופקת‪ .‬המשך הפיוט לקוי‪ ,‬אך נראה שבסוף שורה ‪ 20‬אפשר להציע את ההשלמה ׳]אמ[ת פעלך׳‪,‬‬
‫ולפני כן יש מקום לעוד שתי מילים‪ .‬שרשרת הפסוקים‪ :‬הפסוק השני הוא אולי ׳אדם להבל דמה ימיו‬
‫כצל עובר׳)תהלים קמד‪ ,‬ד(‪ ,‬אך ייתכן להשלים גם‪ :‬׳אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׳)איוב יד‪ ,‬א(‪.‬‬

                                    ‫‪ 17‬מתוך המשלש; ראה‪ :‬אליצור‪ ,‬פינחס)לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(7‬עמ' ‪.754-753‬‬
                                                                                     ‫‪ 18‬שם‪ ,‬עמ' ‪.758-757‬‬

‫‪ 19‬ש׳ אליצור‪ ,‬׳שירי ר׳ ידותון הלוי החבר׳‪ ,‬הלכה והגות‪ ,‬גניזה ופיוט‪ :‬מחקרים לכבוד מרדכי עקיבא‬
   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23