Page 86 - גנזי קדם ז
P. 86
84אלכסנדר י׳ טל
באופן מקו מי ני תן ל שייך כל דילוג ודילוג לק טגוריו ת ה שונו ת שנ ס קרו לעיל ,אך קרב ת ם
וצמידותם מצביעים על סיבה כללית יותר .נו שא הסוגיה הוא קביעות למע שרות ,עניין
השייך ל ת חו ם של מצוו ת ה תלויו ת בארץ ,שאינן נוהגות בזמן וב מקו ם שבהם נכתב
עו תק הגניזה .דומה שסופרו לא ראה בסוגיה מעין זו ח שיבות רבה ,ולכן הוא הרבה
בה בקיצורים ובדילוגים והיא שינתה א ת פניה כמעט לגמרי .דילוגים אלה נעשו בצורה
מוקפדת למדי ,ה מ אפ שרת שימו ש בכתב היד ללומד ה מ סכ ת הבקי בה.
מ ט בע ם של דברי ם ,מ ת ב ק ש ל ה שוו ת תו פע ה זו לדרכו של ר׳ י צ ח ק א ל פ סי) רי ״ ף(
ב ס פ ר ה ל כו תיו ,ש אינו מ רו ח ק מ או ד ב מ קו ם ו בז מן מן ה סו פ ר ש לנו 45.ו א כן ,יי ת כן שי ש
מן הסתם להשלמת המשפט :׳דשבת קובעת בין בדבו שנג׳ מלאכתו ובין בדבו שלא ניגמוה מלאכתו׳, 45
שכבו קוצו בצורה דומה לעיל) .ב( הקטע המדולג עצמו כולל את ההוכחה של מ־ זוטוא בויה דוב
נחמן ממשנתנו)׳אף אנן נמי תנינא...׳( לדעת אביו ,ששבת קובעת למעשרות גם בדבר שלא נגמוה
מלאכתו ,ואת השקלא וטריא שעליה .בדיון התלמודי ראיה זו מוקשית ,ולאחר מכן מובאים מספר
שלבים שבהם הקושיה מתורצת ,והתירוץ נדחה וחוזר חלילה .בסיום המהלך דוחה סופית רב שימי
בר אשי את הראיה ממשנתנו בטיעון שזו דעתו של ר׳ אליעזר בלבד ולא של רבנן .מכל המשא ומתן
הזה מביא עותק הגניזה שלב אחד בלבד -את דעת ר׳ אליעזר במשנת מעשרות ד ,ג ,והסברו של ר׳
אבהו)שורות 5ו 9-ו( .תפקידו של שלב זה בסוגיה המלאה הוא לאשש את ראייתו של מר זוטרא ,אך
בצורתו בעותק הגניזה הוא מאבד ממעמדו זה .הדבר נובע כמובן מעצם השמטת הראיה של מר זוטרא
לעיל ,וכן מהשמטת משפט השאלה :׳והלא מותרו חוזר?׳ .ניסוח זה מלמד על דילוג מוקפד ,המביא
לקריאת הקטע המצוטט בצורה עצמאית ,ומטרתו היא להוסיף מידע לדעתו של ר׳ אליעזר במשנה.
מידע זה מצמצם את הלכתו ׳עומד אדם...׳ לדבר ש׳מותרו אינו חוזר׳ בלבד) .ג( ניסיון ההוכחה השני
לפסקו של רב נחמן הוא מן הסיפא של משנתנו :׳וחכמים אומרים עד שירשום...׳ .מהלך זה מסתיים
בדחיית ההצעה ,והוא מושמט כולו מכתב היד .חלק זה מסתיים בקושיית ׳רמינהי׳ על דעת ר׳ אליעזר
במשנה ,ממשנת תרומות ח ,ג ,ובדחייתה .גם שלב זה אינו כלול בעותק הגניזה) .ד( כאמור לעיל ,החלק
השני בסוגיה מבוסס על פסקו של ר׳ יוחנן ,ששבת אינה קובעת למעשרות בדבר שלא נגמרה מלאכתו
-פסק החולק על רב נחמן .ר׳ יוחנן מפרט ארבעה גורמים אפשריים לקביעת מעשרות :שבת ,תרומה,
חצר ומקח ,והתלמוד מברר גורמים אלה אחד לאחד ,בתבנית של ׳שבת/חצר/תרומה/מקח לאפוקי
^X׳ .חלק זה מדולג ברובו ,למעט בירור הסוגיה בתרומה ובמקח .שני עניינים אלה אינם מוזכרים
בחלקים המצוטטים בכתב היד ,בניגוד לשבת שהיא כמובן חוט השדרה של הסוגיה ,וחצר ,המוזכרת
בתחילתה כקושיה על רב נחמן .מסתבר שזו הסיבה שקטעים אלה הם שהובאו בעותק 3, :ב) 24 ,לה
ע״ב4 ,ו(.
עקבות למגמה זו יש לראות גם בספרות ההלכה מתקופת הגאונים ,בייחוד ב׳הלכות פסוקות׳ וב׳הלכות
גדולות׳ ובמידה מסוימת גם בספר ה׳שאילתות׳ .בחיבורים אלה משולבים קטעים תלמודיים שלמים,
ללא)או כמעט ללא( משא ומתן ,והמוקד הוא כמובן בצד ההלכתי ולא הדיאלקטי .נציין כי אם ׳הלכות
פסוקות׳ אינו עוסק במצוות שאינן מעשיות ,הרי ׳הלכות גדולות׳ דן גם בנושאים כגון עבודת בית
המקדש ונזירות .ואולם ,אלה גם אלה רחוקים מן התלמוד ומסדרו הרציף ,שלא כמו ספר הלכות הרי״ף,
הצמוד במודע ובכוונת מכוון לרצף התלמודי -משנה אחר משנה וסוגיה אחר סוגיה .לסקירת הספרות
ההלכתיתיהגאונית ,ראהR. Brody, The Geonim ofBabylonia and the Shaping ofMedieval :
