Page 87 - גנזי קדם ז
P. 87

‫בין תלמוד לקיצור‪ :‬מגילת גניזה לבבלי ביצה ‪85‬‬

      ‫לראות בעותק הגניזה ניצנים של סוגה ס פרו תי ת־ הלכ תי ת המ שתמ שת ברצף התלמודי‬
      ‫כמצע ל מ טרותי ה היא‪ ,‬סוגה שהגיעה לידינו בצורת ה ה שי ט תי ת ו הנר חב ת ביו תר בספר‬

                                                                                            ‫ההלכות של הרי״ף‪.‬‬
       ‫ה סוג ה שני הו א ה די לו גי ם ש ב־ג ‪ 3‬נ ‪) 86 ,‬לז ע״ב‪ (?21 ,‬ו ב־ג ‪ 3‬נ ‪) 89 ,‬לז ע״ב‪- 26 ,‬‬
      ‫לח ע״ א‪ ,(4 ,‬ה מ דגי מי ם ה ת ע ר בו ת ב ט ק ס ט מ מני עי ם ה ל כ תיי ם‪ ,‬אך ב צו ר ה שונ ה‪ :‬שני‬
      ‫ה די לו גי ם ה ם ב סו גיי ת ׳ ב רי ר ה׳‪ ,‬ו שני ה ם מ ש מי טי ם צ ד א ח ד ב מ ח לו ק ת ה א מו ר אי ם‪46.‬‬
      ‫הדילוג הרא שון מ שמיט א ת דע תו של שמואל ב מ חלוק תו עם רב‪ .‬סוגיי ת ה תל מוד אינ ה‬
      ‫עו ס ק ת כלל בדעה זו)׳ א פי לו חבית נמי אסורה׳(‪ ,‬וכך יוצר הדילוג רצף בין דע תו של‬
      ‫רב לבירורה‪ :‬׳‪...‬לעולם ק ס בר יש ברירה‪...‬׳‪ .‬יש לציין כי על אף הרצף ההגיוני שנוצר‬
      ‫ב ע ק בו ת הדילוג‪ ,‬ה כו ת ר ת ׳ אי ת מ ר׳) שו ר ה ‪ ,(85‬ה מ ציינ ת ל מ ח לו ק ת ה א מו ר אי ם‪ ,‬נו ת ר ה‬

                                                                                         ‫בעינה ומסגירה אותו‪.‬‬
      ‫הדילוג ה שני ארוך בהרבה‪ ,‬והוא כולל כמעט א ת כל החלק העו סק במ חלוקת רב‬
      ‫הו שעיא ור׳ יו חנן בעניין ׳ברירה׳‪ ,‬כולל הצגת ה מ חלוק ת עצמה‪ .‬החלק הי חיד ה מובא‬
      ‫מן הסוגי ה הוא סיו מ ה‪ :‬׳ורב הו שעי א לי ת ליה בריר ה ב ד אורי ת א אבל בדרבנן אי ת ליה‪.‬‬
      ‫דרש מר זוטרא הלכה כרב הו שעיה׳‪ .‬בדומה לדילוג הקודם‪ ,‬מובאת כאן דעה א ח ת‬
      ‫מתוך ה ש תיי ם‪ .‬גם רב וגם ר׳ הו ש עי א סו ב רי ם ש׳י ש ברירה׳‪ ,‬בניגוד ל ש מואל ולר׳ יו חנן‬
      ‫ה סו ב רי ם ש׳ אין ב רי ר ה׳‪ .‬מ ס ת ב ר ש מ ג מ ת ה ה ש מ ט ה ה ל כ תי ת‪ 47,‬ו דו מ ה שני תן ל ר או ת‬

            ‫בדברי הרי״ף לסוגיה א ת ה מניע ל ה ש מ טו ת שב עו תק הגניז ה) כ א ע״א בדפי הרי״ף(‪:‬‬

      ‫ו אסיקנ א דרבי הו שעיא כי אי ת ליה ברירה בדרבנן‪ ,‬אבל בד אוריי ת א לי ת ליה‬
      ‫ברירה‪ .‬ואיפסקא הלכתא בהדיא כרבי הו שעיא דסבר בדרבנן יש ברירה‪ ,‬וקם‬
      ‫ליה רב ורבי הו שעיא ב חדא שי ט ת א ו שמואל ורבי יו חנן בחדא שי ט ת א‪ .‬וכיון‬

              ‫ד ק אי רבי הו ש עי א ד הלכ ת א כו תי ה בהדי רב‪ ,‬ש מעי׳ ד הלכ ת א כו תי ה דרב‪.‬‬

‫‪ .Jewish Culture, New Haven-London 1998, esp. pp. 217-218, 229-230‬לספר הלכות הוי״ף‬             ‫‪46‬‬
      ‫ולהבדלים בינו לבין ספרות ההלכה של הגאונים‪ ,‬ראה‪ :‬תא־שמע)לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(9‬עמ׳ ‪.149-148‬‬       ‫‪47‬‬
                          ‫להרחבת הדיון בשינויים בסוגיה זו ראה‪ :‬טל)לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(2‬עמ׳ ‪.170-167‬‬

‫לדילוג השני ניתן להעלות כמדומה סיבות נוספות‪) :‬א( הקטע המדולג ארוך ומסובך יחסית‪) .‬ב( לחלק‬
‫העוסק במשנת אהלות ז‪ ,‬ג‪ ,‬יש מקבילות במסכתנו)י ע״א( ובבבלי עירובין)סח ע״א(‪) .‬ג( חלק זה עוסק‬
‫בדיני טומאה וטהרה‪ ,‬ונראה שיש לסופר כתב היד נטייה להשמיט דיונים כאלה‪ .‬עם זאת‪ ,‬הצימוד‬
‫להשמטת דעתו של שמואל אינו מותיר ככל הנראה מקום לספק שמגמת הדילוג היא כאמור הלכתית‪.‬‬
   82   83   84   85   86   87   88   89   90   91   92