Page 88 - גנזי קדם ז
P. 88
86אלכסנדר י׳ טל
״ .פרשנות
.1ניסוח מרחיג
רוב ה מקרי ם שנ ס קרו לעיל מצביעים על כך ש הסופר של עו ת ק הגניזה שואף לצמצם
את הנוס ח על ידי קיצורים או דילוגים ,והדבר בא לידי ביטוי בע שרות דוגמאות .מעיון
ב מקרים אלה עולה ,כאמור ,שאופיו ה אינדיווידו אלי וידיעותיו הס פצי פיו ת של הסופר
הם שהביאו ברוב ה מקרי ם לדרך זו של הכתיבה .עם זאת ,י שנ ם מקרי ם שבהם נוס ח
עו תק הגניזה שונה מנוס ח ש אר העדי ם ואף מרחיב עליה ם .בכמה מן ה מקרי ם הללו,
שיובאו להלן ,ה עו ת ק מציג נו ס ח י חיד או כמעט יחיד ,ואין לו א ח ורע בין עדי הנוס ח
הי שירים שהגיעו לידינו ,ש מספרם ,כפי שכבר הוזכר ,אינו מועט .והנה ,נוס ח התלמוד
כפי שהוא מופיע בפירו ש רבנו חננ אל מ ת אי ם להפליא לנו ס ח ה עו ת ק.
שתי אפ שרויו ת עו מדו ת לפנינו בבואנו ל ה סביר ת מונ ת נוס ח זו .הרא שונ ה היא
שמדובר בענף נוס ח מיוחד ,ה מ שתקף ב עו תק הגניזה ובפירו ש רבנו חננאל ,וני תן לכנות
נו ס ח ז ה ׳ לי שנ א א ח רינ א׳ או ב דו מ ה לכך 48.ה א פ ש רו ת ה שניי ה הי א ש מ דו ב ר בנו ס ח
שאינו מקורי ,שהחליף א ת לשון התלמוד בגלל ערכו הפר שני .לא ניתן להכריע חד
מ ש מ עי ת ב שאלה זו ,אך י ש כמה שי קולי ם ה תו מ כי ם ב א פ שרו ת ה שניי ה ,ש ה שינויי ם
נובעים ממניעים פר שניים:
)א( אופיו האי שי של עו ת ק הגניזה :לעיל הר אינו כי עו תק הגניזה נו שא אופי אי שי
וכי הוא נועד כנר א ה ל שי מו ש פר טי או כמעט פרטי .מכאן ני תן ל שער כי לפ חות
מקצ ת נוס חיו מקור ם בסופר עצמו ,ב מקו מו ת שבהם חש כי נחוץ ל שנו ת א ת ל שונו
המקורית של התלמוד.
)ב( ה מג מה עו מד ת בניגוד לנ טיי תו לקצר :ה מ קרי ם ש הוב או לעיל מגווני ם וסווגו
בק טגוריו ת מק טגוריו ת שונו ת ,אך ברור כי מ שותף כמעט לכולם הקיצור .כא שר
הנוס ח המופיע בעותק הגניזה הוא ייחודי מצד אחד ,ומרחיב מצד אחר ,יש מקום
לחשוב שאין מדובר בנוס ח מקורי.
אין אנו נכנסים כאן להגדרתו המדויקת של המונח ,אם אכן קיימת .ואה :י״נ אפשטיין ,מבוא לנוסח 48
המשנה ,ירושלים תשס׳׳ה ,3עמ׳ ו; א״ש רוזנטל ,׳לישנא אחוינא׳ ,דבוי הקונגרס העולמי השני למדעי
היהדות ,ירושלים תשי״ז ,מדו־ תלמוד ,חלק עברי ,עמ׳ יד-טו; שם ,חלק אנגלי ,עמ׳ 8ו 9-ו; הנ״ל,
׳תולדות הנוסח ובעיות עריכה בחקר התלמוד הבבלי׳ ,תרביץ ,נז)תשמ״ח( ,עמ׳ - 7ו ו - 3 0 ,26 ,ו ;3י׳
ברודי ,׳ספרות הגאונים והטקסט התלמודי׳ ,מחקרי תלמוד ,א ,בעריכת י׳ זוסמן וד׳ רוזנטל ,ירושלים
תש״ן ,עמ׳ ו.257-25