Page 149 - GK-10

‫סומעבו והימריב האובנה למראות ילע ןב תפי שוריפב הוושמ ןויד ‪147‬‬

‫לו את אשר ביד המלאך‪ ,‬וזה גרזן‪59‬‬ ‫טברזין מן אנך פקאל לה הודא א ִגעל הדא‬
‫מאנך‪ ,‬ואמר לו‪ :‬הנה אני נותן את האנך‬ ‫אלאנך פי וסט ישראל יעני אצ'רבהם בה‬
‫הזה בקרב ישראל‪ ,‬כלומר אכה אותם‬ ‫ומתלהם באלאנך לאנה לם יפעל פיהם‬
‫באמצעותו‪ .‬ודימה אותם לאנך כי הוא‬ ‫כלה ונחרצה לאנה לו כאן אלטברזין‬
‫לא יעשה בהם 'כלה ונחרצה' (ישעיהו י‪,‬‬ ‫מן חדיד או נחאס כאן קד פתתהם‬
‫כג; כח‪ ,‬כב; דניאל ט‪ ,‬כז)‪ ,‬מכיוון שאילו‬ ‫תפתית אלדי לא יבקא מנהם אחד‬
‫הגרזן היה מברזל או מנחושת‪ ,‬היה מפיל‬ ‫אלא אנה ברחמתה אדבהם במקדאר‬
‫עליהם אסון [באופן] שלא היה נשאר‬ ‫כקו' ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך‬
‫אף אחד מהם‪ ,‬אלא שהוא ברחמיו‬
‫העניש אותם במידה כאומרו‪' :‬ויסרתיך‬
‫למשפט ונקה לא אנקך' (ירמיהו ל ‪ ,‬יא)‪60.‬‬

‫לחומר שממנו עשויה חומת האנך נודעת אפוא חשיבות רבה בעיני יפת בן עלי‪ ,‬כי‬
‫הוא לומד מכך שה' לא יפגע בבני ישראל במידה רבה כמו שהוא פוגע בגויים‪ .‬בפירושו‬

‫‪ 59‬במקור הערבי 'טברזין'‪ .‬הכוונה היא לכלי שמכים באמצעותו‪ .‬ניתן לתרגם אלה‪ ,‬חנית‪ ,‬גרזן‪ ,‬ובחרתי‬
‫לתרגם 'גרזן' בהסתמך על‪.R. Dozzy, Supplement Aux Dictionnaries Arabes, Leyden 1881, 2, p. 21 :‬‬
‫אבן ג'נאח מתרגם 'טברזין'‪' :‬חנית' (ספר השורשים – הוא החלק השני ממחברת הדקדוק‪ ,‬חברו בלשון‬
‫ערב ר' יונה בן ג'נאח‪ ,‬והעתיקו אל לשון הקודש ר' יונה בן תבון‪ ,‬בעריכת ב"ז באכער‪ ,‬ברלין תרנ"ו‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ,238‬הערה ‪ ;)79‬וכך גם רס"ג‪ ,‬תפסיר לאיוב לט‪ ,‬כג; מא‪ ,‬יח‪ .‬קאפח‪ ,‬בהערותיו לתרגום רס"ג לאיוב‪,‬‬
‫מסביר‪' :‬חנית "טברזין" והוא כלי לחימה עם ידית של עץ וצדו האחד רחב כגרזן וצדו השני חד כחץ'‪.‬‬
‫ראה‪ :‬איוב עם תרגום ופירוש הגאון רבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל‪ ,‬תרגם לעברית‪ ,‬באר והכין יוסף‬
‫בכה"ר דוד קאפח‪ ,‬ירושלים תשל"ג‪ ,‬עמ' קצג‪ .‬לעומתם יפת בן עלי‪ ,‬בתרגומו לאיוב לט‪ ,‬כג; מא‪ ,‬יח‪,‬‬
‫מתרגם 'חנית' באמצעות המילה 'חרבה' (ראה‪ :‬יפת לאיוב‪ ,‬כ"י ניו יורק‪[ JTS 3355 ,‬סרט ‪ ,]32040‬דפים‬
‫‪119‬א‪131 ,‬ב)‪ .‬את המילה 'גרזן'‪ ,‬המופיעה בדברים כ‪ ,‬יט‪ ,‬תרגם יפת בן עלי 'פאס'‪ ,‬וקדם לו אלפאסי‬
‫(תרגום יפת לדברים‪ ,‬כ"י ספריית סנט פטרסבורג‪ ,‬המכון ללימודים מזרחיים‪ ,ACAD C41 ,‬דף ‪157‬א–ב;‬
‫אלפאסי [לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,1 ,]32‬עמ' ‪ .)346‬בין כך ובין כך‪ ,‬יש להמשיך ולסרוק את תרגומיו ופירושיו של יפת‬

‫למקרא כדי לגלות לאיזה כלי התכוון יפת בכותבו 'טברזין'‪.‬‬
‫‪ 60‬הרעיון שה' יעניש את ישראל במידה שלא יעשה בהם כלה כדרכו בגויים חוזר בפירושי יפת למקרא‪ .‬כך‪,‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬בפירושו להושע יא‪ ,‬ח‪ ,‬יפת עומד על ההבדל בין יחסו של ה' לגויים לבין יחסו לישראל בבואו‬
‫להענישם‪ .‬יפת מסביר‪ ,‬שכאשר עיר מערי הגויים חוטאת ה' שולח אליה את אחד מארבעת מזיקיו‪ ,‬חרב‪,‬‬
‫רעב‪ ,‬חיה רעה ודבר‪ ,‬ואותה עיר מושמדת כליל‪ ,‬ואילו את ישראל הוא איננו משמיד (פוליאק ושלוסברג‬
‫[לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,]6‬עמ' ‪ ,227–226‬והתרגום העברי שם‪ ,‬עמ' ‪ .)437–436‬בפירושו של יפת לעמוס ד‪ ,‬יא‪ ,‬טוען‬
‫יפת שפשעיהם של ישראל גדולים מאלה של סדום‪ ,‬ואף על פי כן הוא לא ישמידם (נדלר‪-‬עקירב [לעיל‪,‬‬
‫הערת פתיחה]‪ ,‬עמ' ‪ ,301–300‬והתרגום העברי שם‪ ,‬עמ' ‪ .)235–234‬צ' שטמפפר טוען כי רעיון זה המצוי‬
‫בכתבי יפת הוא חלק מן הפולמוס האנטי נוצרי‪ ,‬ומטרתו להדגיש שהכעס על ישראל הוא זמני וה' לא‬
‫עזב את עם ישראל ולא בחר בעם אחר‪ .‬ראה‪ :‬צ' שטמפפר‪ ,‬ספר הגירושין לרב שמואל בן חפני גאון‬

‫סורא‪ :‬עיונים ונוסח‪ ,‬עבודת דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪.182–175‬‬