Page 164 - GK-10

‫‪ 162‬ןושש הנליאו קאילופ הריאמ‬

‫העצומה של המגילה על קהל מוצאיה לבין תוכנה הספרותי‪ .‬פירושו של יפת‪,‬‬
‫המנומק לפרטיו‪ ,‬מצדיק אפוא את הטיעון שמציע קרקסאני‪ :‬התגלית של 'ספר‬
‫התורה' בידי חלקיה לא התמצתה במגע חדש או מחודש עם קטע כלשהו מן‬

‫הטקסט של התורה‪11.‬‬

‫נקודת המוצא של דיוננו בטקסט של יפת בן עלי היא פילולוגית‪-‬פרשנית‪ ,‬להבדיל‬
‫מזווית הדיון ההיסטורית‪-‬האינטלקטואלית של קרקובסקי‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬מטרתנו‬
‫איננה להשתמש בחלקים מפירושיהם למקרא של יפת או של קרקסאני כדי לשחזר‬
‫את תודעתם ההיסטורית של הקראים‪ ,‬אלא להביא בפני הקוראים את פירושו של‬
‫יפת לסיפור המלא‪ ,‬במקורו הערבי‪-‬היהודי אשר שרד בידינו ובתרגום לעברית‪ ,‬מלווה‬
‫בהערות משוות‪ .‬לדידנו‪ ,‬דיונו המלא והמקורי של יפת בטקסט שבספר מלכים הוא‬
‫חוליה חשובה בתולדות הפרשנות היהודית לסיפור זה‪ ,‬שחקר המקרא המודרני רואה‬
‫בו נקודה ארכימדית ב ִתארוך ספרות התורה בכלל‪ ,‬ואילו הפרשנים הקדם‪-‬מודרנים‬

‫ממעטים להתייחס אליו‪12.‬‬
‫בבדיקה שערכנו במכון לתצלומי כתבי יד עבריים בספרייה הלאומית נמצאו בסך‬
‫הכול שלושה עשר כתבי יד המכילים חלקים מפירושו של יפת למלכים‪ .‬שמונה מהם‬
‫אינם כוללים חומר הנידון במאמר זה‪ .‬ארבעה אחרים‪ ,‬כולם מאוספי פירקוביץ' (‪SP IOS‬‬

‫‪C 36; SP RNL Yevr.–Arab. I 158; SP RNL Yevr.-Arab. I 3371; SP RNL Yevr.–Arab.‬‬

‫‪ ,)I 1938‬מכילים קטעים רבים במצב גרוע‪ :‬פגומים‪ ,‬חסרים‪ ,‬מטושטשים‪ ,‬אכולים או‬

‫‪‘This is an innovative, coherent, and internally compelling account of the biblical narrative, grounded‬‬ ‫‪1 1‬‬
‫‪ 12‬‬
‫‪in careful attention to textual details drawn from several scriptural passages. It is also an ingenious‬‬

‫‪theological argument. By predicating the scroll’s signif icance on its physical identity – that is, by‬‬

‫‪ascribing it special meaning as artifact, rather than as text – Yefet effectively severs the scroll’s‬‬

‫‪tremendous communal impact from its literary content. Yefet’s closely reasoned interpretation thus‬‬

‫‪serves to justify precisely the same claim advanced by al-Qirqisānī: Hilkiah’s discovery of a “scroll‬‬

‫’‪;of the Law” did not enable a new or renewed encounter with any portion of the pentateuchal text‬‬
‫ראו שם‪ ,‬עמ' ‪.124‬‬

‫ההשערה הועלתה לראשונה במאה התשע עשרה בידי החוקר די‪-‬ויטה‪ ,‬שסבר כי הסיפור משקף את‬
‫האידאולוגיה של האסכולה האחראית לחיבורו של ספר דברים (ראו‪ :‬א' רופא‪ ,‬מבוא לספרות המקרא‪,‬‬
‫ירושלים ‪ ,2007‬עמ' ‪ .)60–58‬אחריו קמו חוקרים רבים ומיפו את הספרות שיצרה אסכולה זו‪ ,‬המכונה‬
‫בחקר המקרא 'הדויטרונומיסטית'‪ ,‬על פי קווי המתאר המצויים בסיפור (כגון ריכוז הפולחן)‪ .‬השוו‪,‬‬
‫לדוגמה‪ :‬מ' וינפלד‪' ,‬מוצא ספר דברים והאסכולה הדבטרונומיסטית'‪ ,‬בית מקרא‪ ,‬יא‪ ,‬א–ב (תשכ"ו)‪,‬‬
‫עמ' ‪J. van Seters, ‘Deuteronomy between Pentateuch and the Deuteronomistic History’, HTS ;51–42‬‬

‫‪Teologiese Studies, 59, 3 (2003), pp. 947–956‬‬