Page 21 - GK-10
P. 21
יתמואלה היירפסב ןתאסנאגפאמ םיכממס 19
התעודה המשפטית LD7מחזקת את הטענה שאבו נצר היה בעל אדמות .אף
תעודה זו היא מסוג ה'אקראר' ,אך במקרה זה ,בניגוד לאחרות ,נזכר שאדם בשם חסין
בן חסן מודה שאבו נצר בן דאניאל החכיר לו אדמות לתקופה של שלוש שנים .שם
הכפר שבו נמצאות האדמות נכתב כך :ىام كىى או ىاٮ كىى .לפי שעה טרם זוהה הכפר
הזה ,שכן ישנן אפשרויות קריאה רבות לצמד המילים הללו .ייתכן שבימינו לא קיים כפר
בשם זה ,ועל כן מלאכת הזיהוי הופכת קשה עוד יותר.
כפי שראינו לעיל ,מן המסמכים הנזכרים עולה שאבו נצר ובנו עסקו במסחר בקנה
מידה מקומי עם תושבי הכפרים שבאזור מגוריהם ,ואף יש להניח כי החזיקו אדמות
בכפרים אלה .אין עדויות באוסף שבספרייה הלאומית לכך שהשניים קיימו קשרי מסחר
עם תושבים שהתגוררו בערים אחרות בח'ראסאן מלבד קרוביהם ב ֹגזנה .האנשים
שפעלו בסביבתם הקרובה גם לא עסקו ככל הנראה במסחר חוצה ערים ויבשות .למשל,
יאיר בן אימיד היה בעל חנות ב ֹגזנה ,כפי שכבר ראינו ,והוא הסביר בפירוש שאינו יכול
לעזוב את ֹגזנה ולהתרחק מביתו או להיעדר מחנותו אפילו יום אחד.
.4מעמד חברתי
ניתן להניח כי אבו נצר ובנו היו בעלי מעמד חברתי גבוה מתוקף היותם בעלי אדמות
וסוחרים ,ולא רק בקרב יהודי האזור אלא גם בקרב המוסלמים .כפי שכבר ראינו ,צורת
הפנייה הרווחת ביותר לנמען במכתבים אלה היא תואר הכבוד 'האדון הנעלה' .יתר על
כן ,רוב המכתבים בפרסית הם למעשה דיווחים על פעילות עסקית ,ונראה שהכותב פנה
בהם אל סמכות גבוהה ממנו.
מעמדו החברתי הרם של אבו אל-חסן סימן-טוב משתקף בשיר שבח בפרסית
שהוקדש לו ומופיע באוסף הספרייה הלאומית .השיר נכתב על גבי ארבעה דפים
( )P1–4ויש בו עשרים ואחד בתים .אין לשלול את האפשרות שהשיר במקורו היה ארוך
יותר ובעתיד יתגלו בתים נוספים שלו .לפני הבית הראשון של השיר מופיעה הקדשה
בערבית לאבו אל-חסן סימן-טוב בן אבי נצר בן דאניאל' :ישתבח השיח' הנעלה וההדור
סימן-טוב בן אבי נצר בן דאניאל ,מי יתן ואלוהים יאריך בתפארת את ימיו וישפיל את
אויביו'25.
' 25ימדח אל-שיח' אל-פא ִצל /אל-ט'ריף סימן טוב בן אבי נצר /בן דאניאל /אטאל אללה פי עז בקאה וכב
אעדאה' ).(P1:1–4
