Page 168 - ginzei qedem 8
P. 168

‫יאיר צורן‬                                                            ‫‪168‬‬

‫ואומרו 'ונכרים באו שעריו' כוונתו בו‬       ‫‪ 425‬וקו' ונכרים באו שעריו יריד בה חצול‬
‫התפרשות‪ 116‬צבאות אשור בערי ישראל‪,‬‬         ‫עסאכר אשור פי ערי ישראל‪ .‬וקתלת‬

        ‫הרג נשים ועוללים ובזיזת רכוש‪.‬‬           ‫אלנסא ואלאטפאל ונהבת סלבהם‪.‬‬
‫ואומרו 'ועל ירושלים ידו גורל'‪] 117‬פירושו‬  ‫וקו' ועל ירושלים ‪.‬ידו גורל ]אלקרעה‬
‫יפילו[ פור על ירושלים‪ ,‬וסבר כי נפלה‬       ‫עלי ירושלם וט׳ן אנהא חצלת בידה או[‬
‫בידו‪ ,‬או שירמוז בו לימי נבוכדנצר אשר‬      ‫‪ 430‬ישיר בה אלי זמאן ]נבוכדנצר[ אלדי טרח‬
‫הטיל‪ 118‬גורל על ירושלים כאומרו 'כי‬        ‫אלקרעה עלי ירושלם כקו' כי עמד מלך‬
‫עמד מלך בבל אל אם הדרך וג' בימינו היה‬     ‫בבל אל אם הדרך וג' בימינו היה הקסם‬
‫הקסם ירושלים' )יחזקאל כא‪ ,‬כו‪-‬כז(‪119.‬‬
‫ואומרו 'גם אתה כאחד מהם' נושא שני‬                                          ‫ירושלם‪.‬‬
‫פירושים‪ :‬האחד ]כי[ אדום סייע ביד‬          ‫וקו' גם אתה כאחד מהם יחתמל‬
‫מלכי אשור כנגד ישראל וחבר גם אל חיל‬       ‫‪ 435‬תפסירין‪ :‬אחד' הו אן אדום עאון )‪91‬ב(‬
‫]ה[כשדים והפך ]להיות[ כאחד מהם‪120‬‬         ‫מלכי אשור עלי ישראל ואנצ'אף איצ'א‬
‫ועשה לישראל כאשר עשו להם הכשדים‬           ‫אלי חיל כשדים וצאר פי ג'מלתהם ופעל‬
                                          ‫בישראל מתל מא פעל כשדים בהם‬
      ‫ולכך אמר 'גם אתה כאחד מהם'‪121.‬‬
                                                 ‫פלדלך קאל גם אתה כאחד מהם‪.‬‬

‫אנהם אנג׳לו דפעתין פי בית ראשון ופי בית שני' )='והוא שהוגלו פעמיים‪ ,‬בימי בית ראשון ובימי‬
                                                                         ‫בית שני'; ראו‪ :‬כ״י פ‪ ,2‬דף ‪78‬א(‪.‬‬
                                                                                     ‫‪ 116‬כך תרגמתי את 'חצול'‪.‬‬

‫‪ 117‬השמטה מחמת הדומות ביתר העדים‪ .‬בכ״י ק השמטה מחמת הדומות לפנים מהשמטה מחמת‬
‫הדומות‪ .‬נראה כי עינו של המעתיק דילגה על שורה ‪ -‬הפעם לא מחמת הדומות‪ .‬הגרסה 'סנחריב'‬
‫תמוהה מאוד‪ .‬כל נוסחי האגדה המפורסמת בדבר הטלת גורל על ירושלים )ראו‪ :‬איכה רבה‪ ,‬פתיחתא‬
‫כג ומקבילות( מדברים על נבוכדנצר‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬הפסוקים שיפת מביא בהקשר זה הם אותם פסוקים‬

                                      ‫הנדרשים באגדה‪ .‬תודתי לידידי מנחם קיסטר שהפנני למקור זה‪.‬‬
‫‪ 118‬תחת השורש 'זג'' בתרגום הוא נוקט בפירוש את השורש 'טרח'‪ .‬כך הוא נוהג גם בפתח פירושו ל'ועל‬
‫נכבדיה ידו גורל' )נחום ג‪ ,‬י(‪ ,‬ומוסיף כי 'השליכום לבית האסורים' )'טרחוהם פי אלחבס'; ראו‪ :‬כ״י‬
‫פ‪ ,2‬דף ‪ 157‬א(‪ .‬ובסיום פירושו ל'ועל עמי ידו גורל' )יואל ד‪ ,‬ג( הוא גורס‪' :‬וטרחו עליהם אלקרעה'‬
‫)שם‪ ,‬דף ‪78‬ב(‪ .‬אותה דרך הוא נוקט גם בפירושו ל׳וקלקל בחצים' )יחזקאל כא‪ ,‬כו(‪' :‬וחצים הי‬
‫סהאם יטרחהא'‪ ,‬כאשר בתרגום הוא נוקט את הפועל 'צ'רב'‪ .‬כך הוא נמנע מכפילות‪ :‬לשון גבוהה‬
‫בתרגום‪ ,‬כדי לבטא את המשלב הלשוני הגבוה של המקור‪ ,‬ולשון עממית יותר בפירוש‪ ,‬הן כדי לדבר‬

                                             ‫אל לב הקוראים‪ ,‬הן כדי ליצור גיוון‪ .‬זו גם דרכו של רס״ג‪.‬‬
‫‪ 119‬בפירושו ל׳בימינו היה הקסם ירושלים' מציין יפת‪ ,‬כי בניגוד לזמן הגליית יהויקים‪ ,‬נדרש נבוכדנצר‬

                                                       ‫לקסם כדי להחריב את העיר ולהרוג את תושביה‪.‬‬
‫‪ 120‬כגון 'ויג'י פי ג'מלה אלעדו' שבפירושו ל'כי הנה כאריה יעלה מגאון הירדן' )ירמיהו מט‪ ,‬יט; ראו‪ :‬כ״י‬

                                                                                              ‫ל‪ ,2‬דף ‪ 190‬א(‪.‬‬
                                                      ‫‪ 121‬דברים כגון אלה חוזרים בפירושו ליחזקאל כה‪ ,‬יד‪.‬‬
   163   164   165   166   167   168   169   170   171   172   173