Page 171 - ginzei qedem 8
P. 171

‫פירוש יפת בן עלי הקראי לספר עובדיה ‪171‬‬

‫הפרק' פירושו כי חלילה לך לעמוד על‬         ‫על הפרק יעני ומא כאן סבילך אן תקף‬
‫פרשת דרכים כדי להרוג אנשים שכבר‬           ‫עלי מפרק אלטרק חתי תקתל קום קד‬
‫נפלו ביד האויב ונחלצו ממנו ולאחר‬          ‫וקעו ביד אלעדו ואנפלתו מנה פיכונו קד‬

  ‫שכבר ניצלו מידו ]באת[ אתה והרגתם‪.‬‬           ‫תכלצו מן יד אלעדו ותקתלהם אנת‪.‬‬
‫ואומרו 'ואל תסגר שרידיו ביום צרה'‪,‬‬        ‫‪ 485‬וקו' ואל תסגר שרידיו ביום צרה יריד‬
‫כוונתו בו כי חלילה לך לעמוד על פרשת‬       ‫בה ומא כאן סבילך אן תקף עלי מפרק‬
‫דרכים כדי לראות כל אחד הנחלץ מיד‬          ‫אלטרק חתי תנט'ר כל מן תכלץ מן‬
‫האויב ואינו נופל בידו‪ .‬אז אתה אוחזו‬       ‫יד אלעדו ולם יקע בידה תאכדה אנת‬
‫בידו ומוסרו בידי האויב‪ 131‬ותקריב לו את‬    ‫ותסלמה אלי אלעדו ותתק׳רב אליה בלמי‬

                              ‫דמי ישראל‪.‬‬                                     ‫‪ 490‬ישראל‬
‫את כל המעשים הללו עשה אדום‬                ‫והדה אלאוצאף כלהא פעלהא אדום‬
‫לישראל‪ ,‬קצתם בימי גלות עשרת‬               ‫בישראל‪ ,‬בעצ׳הא פי זמאן ג׳לוה עשרת‬
‫השבטים‪ ,‬קצתם בימי גלות בית ראשון‬          ‫השבטים ובעצ׳הא פי זמאן גלות בית‬
                                          ‫)שני( ראשון ובעצ׳הא פעל בהם פי זמאן‬
          ‫וקצתם בימי ]גלות[ בית שני‪132.‬‬
                                                                           ‫‪ 495‬בית שני‪.‬‬
‫ובפסוקים אלה מנה ארבעה ערכים‬              ‫ודכר פי הדה אלפסוקים ארבעה אלפאט'‪:‬‬
‫]מילוניים[‪ :‬נכרו אבדם אידם ביום צרה‪.‬‬      ‫נכת‪ ,‬אבדם‪ ,‬אידם‪ ,‬ביום צרה‪ .‬פאמא‬
‫כי הנה נכרו ואידו עניינם אחד‪ ,‬כי לעניין‬
‫זה שלוש מילים‪ :‬נכר‪ ,‬איד ופיד כאומרו‬                                                              ‫‪ ! T‬י ‪ T! T‬י ׳‬
‫'הלא איד לעול ונכר לפועלי און' )איוב‬
                                          ‫נכרו ואידו מעאניהמא מעני ואחד )‪93‬א(‬
                                          ‫לאן להדא אלמעני ג' אלפאט'‪ :‬נכר איד‬
                                          ‫‪ 500‬ופיד כקו' הלא איד לעול ונכר לפעלי און‬

‫‪ 131‬כאן חוזר למעשה יפת על פירושו לפסוק הקודם‪ ,‬משום שלשון הפסוק אומרת במפורש את מה‬
                                                                               ‫שהוא מבאר באשר לקודמו‪.‬‬

‫‪ 132‬לעניין זה שב יפת ונדרש בפירושו לפסוק 'ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו' )הושע ב‪ ,‬ב(‪ .‬שם‬
‫הוא מבדיל בין בני יהודה‪ ,‬שקצתם גלו בימי בית ראשון וקצתם בימי בית שני‪ ,‬לבין בני ישראל‪,‬‬
‫שגלו כולם בימי בית ראשון )ראו‪ :‬שלוסברג ופוליאק ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[2‬עמ' ‪ ,151‬ותרגומו שם‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .(277‬מן הראוי לציין‪ ,‬כי בפירושו להושע מציג יפת את העובדות ההיסטוריות ביתר הקפדה‪ .‬עוד‬
‫לעניין עשרת השבטים ראו בפירושו לפסוקים נוספים‪' :‬וישראל ואפרים יכשלו בעונם כשל גם יהודה‬
‫עמם' )הושע ה‪ ,‬ה; שם‪ ,‬עמ' ‪ ,178‬ותרגומו שם‪ ,‬עמ' ‪' ;(322‬איך אתנך אפרים אמגנך ישראל' )שם‬
‫יא‪ ,‬ח; שם‪ ,‬עמ' ‪ ,227‬ותרגומו שם‪ ,‬עמ' ‪' ;(437‬סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה‬
‫עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן' )שם יב‪ ,‬א; שם‪ ,‬עמ' ‪ ,230‬ותרגומו שם‪ ,‬עמ' ‪ .(442‬לעניין גלות‬
‫עשרת השבטים כאחד משלבי הגלות השונים ראו בפירושו ל'אלה הקרנות אשר זרו את יהודה את‬
‫ישראל' )זכריה ב‪ ,‬ב; כ״י פ‪ ,2‬דף ‪246‬ב(‪ ,‬ובפירושו ל'הוי ציון המלטי יושבת בת בבל' )שם‪ ,‬יא; שם‪,‬‬

                                                                                                   ‫דף ‪249‬ב(‪.‬‬
   166   167   168   169   170   171   172   173   174   175   176