Page 182 - זכרונות חדשים לאתר
P. 182

‫‪ 180‬פרק שביעי‬

‫ובלחישה אומר לך [לרבידוביץ]‪ ,‬כי כל הטפול והחטוט הזה בספרות‬
‫החסידית שרבים להוטים אחריו בימינו ועוסקים בזה ב‘דחילו ורחימו‘‪,‬‬
‫מתוך מין דבקות משונה‪ — ,‬וכל זה לא נהירא לי כלל ואין נפשי אל‬
‫הדבר הזה‪ .‬אין ספק‪ ,‬שזהו סימן ירידה למחשבתנו הלאומית‪ .‬דוק ותמצא‪.‬‬
‫סמרטוטים שבאשפה — וכזה הוא כל פולקלור — אין להם ערך אלא‬
‫אם כן מטילין אותם לתוך היורה של המחשבה העליונה והופכים אותם‬
‫לנייר חדש‪ ,‬אבל כשהם לעצמם — במה נחשבו? אתם הצעירים הניחו‬

       ‫איפוא לאחרים לחטט באשפה‪ .‬מלאכות רבות אחרות לפניכם‪39.‬‬

‫עם זאת אין להטיל ספק בתרומתו של ביאליק להחייאת מסורות עם במפעל‬
‫הכינוס ומחוצה לו‪ .‬כבר בתחילת המאה העשרים הוא היה שותף לדעתם‬
‫של אתנוגרפים יהודים‪ ,‬בהם גרונוואלד ואנ–סקי‪ ,‬כי תחיית האומה היהודית‬
‫תתאפשר רק בתיווכן של מסורות עם‪ .‬על אף חשיבותה היתרה של העברית‬
‫ביצירתו ובהגותו הוא לא הביע התנגדות ליצירה הספרותית ביידיש ועמדתו‬
‫הסובלנית כלפי פולקלור יידי ייחדה אותו כיוצר עברי‪ .‬לדברי המשורר והסופר‬
‫היידי איציק מאנגר‪‘ ,‬מגעו האינטימי העמוק של ביאליק עם יידיש ועם הספרות‬
‫העממית היה ממש המגע האחרון של הספרות העברית החדשה עם התשתית‬

                                                           ‫העממית ביידיש‘‪40.‬‬
‫ביאליק עמד בקשר עם גרונוואלד ואף תכנן להוציא עמו את ‘לקסיקון‬
‫הפולקלור היהודי‘‪ 41.‬תכנית אחרת שלא יצאה לפועל‪ ,‬לפי מכתביו‪ ,‬הייתה‬
‫להצטרף לאחת מן המשלחות האתנוגרפיות של אנ–סקי במזרח אירופה‬
‫ולהשתתף בעבודת התיעוד שלה‪‘ :‬בלב ובנפש‘‪ ,‬כתב ביאליק לאנ–סקי‪‘ ,‬אני‬
‫נכסף להיות באסיפת הפסח שלכם‪ .‬הן משלחת ל ִאסוף יצירות של הפולקלור‬
‫היהודי — הוא אחד מחלומותי הישנים‘‪ 42.‬מעט מאוחר יותר הזמין ביאליק‬
‫את אנ–סקי להרצות על עבודתו האתנוגרפית‪ ,‬ובהזדמנות אחרת הוזמן אנ–סקי‬

‫‪ 	39‬רבידוביץ‪ ,‬שיחותיי‪ ,‬עמ' ‪ .102‬ראו גם את דברי ההסתייגות הקשים ביחס לפולקלור‬
‫(ספק ברצינות ספק 'בהלצה'‪ ,‬כדברי המחבר) בעקבות תרגומו של ביאליק ל'הדיבוק'‬
‫של אנ–סקי (ח"נ ביאליק‪' ,‬דרכי התיאטרון העברי' [‪ ,]1933‬הנ"ל‪ ,‬דברים שבעל פה‪ ,‬ב‪,‬‬
‫עמ' קיב‪-‬קיג)‪ ,‬וברוח דומה גם הנ"ל‪' ,‬על ספורי–עם' [‪ ,]1934‬שם‪ ,‬עמ‘ קכה‪-‬קכז; שמיר‪,‬‬
‫יחסו האמביוולנטי‪ .‬זו הייתה תפיסתם המשותפת של אנשי חוג הסופרים העברים באותה‬

                                                ‫עת על פי מוס‪ ,‬רנסנס יהודי‪ ,‬עמ‘ ‪.75-73‬‬
‫‪ 4	 0‬מאנגר‪ ,‬פולקלור וספרות‪ ,‬עמ' ‪ ,367‬וראו גם אצל ניגער‪ ,‬ביאליק‪ ,‬עמ' כד‪-‬לג; סדן‪ ,‬סוגיית‬

                            ‫יידיש; קיל‪ ,‬מורשת אבודה‪ ,‬עמ' ‪ ;175‬ורסס‪ ,‬יידיש וספרותה‪.‬‬
                                                               ‫‪ 4	 1‬גרונוואלד‪ ,‬ייסוד‪ ,‬עמ' ‪.11‬‬

                                                    ‫‪ 4	 2‬ביאליק‪ ,‬איגרות‪ ,‬ב [‪ ,]1912‬עמ' קלג‪.‬‬
   177   178   179   180   181   182   183   184   185   186   187