Page 186 - זכרונות חדשים לאתר
P. 186

‫‪ 184‬פרק שביעי‬

‫בהמשך עמדו העורכים על חשיבותם של תכניה ושל ערכיה הלאומיים של‬
‫האגדה‪ ,‬הנושאת לדבריהם את סיפורם של מנהיגי האומה וגיבוריה‪ ,‬קורותיה‬
‫ומנהגיה‪ ,‬סמליה ומידותיה‪ .‬צעד נוסף ומרחיק לכת בפרשנות זו היה שכתוב‬
‫מאמרם של חז"ל בספ ֵרי (עקב מט) על תפקידה המרכזי של האגדה‪ .‬במקום‪:‬‬
‫‘רצונך שתכיר את מי שאמר והיה העולם — למוד אגדה; שמתוך כך אתה מכיר‬
‫את הקדוש–ברוך–הוא ומדבק בדרכיו‘‪ ,‬כתבו העורכים‪‘ :‬מי שרוצה איפוא להכיר‬
‫את האומה הישראלית מן הצדדים האמורים — על–כרחו "ילך אצל אגדה"‘‪51.‬‬
‫ללמדנו כי שוב אין כאן השקפה מסורתית–רומנטית‪ ,‬כזו שאפיינה את האסופות‬
‫הקודמות של מרגליות‪ ,‬יעבץ ולבנר‪ ,‬אלא השקפה לאומית–חופשית‪ ,‬ולפיה‬
‫עשויה האומה לרשת את מקומו של בורא עולם כמקור סמכותה של התרבות‬
‫העברית‪ .‬לימים הרחיב ביאליק את ההשתמעויות של משפט זה וכתב‪ ,‬אגב‬
‫שימוש תכוף במושגי ערך רבניים‪‘ :‬צריך להשתדל לגאול גם את האגדה מן‬
‫התהום המצומצם שלה ולהוציא אותה לרשות הרבים של ספרות סתם ושל‬
‫ספרות חול‪ ,‬אם אתם רוצים "קדושת חול"‪ .‬אני חושב‪ ,‬שגם בספרות הזאת יש‬

                              ‫מידה כבירה של רוח הקודש הלאומי‪ ,‬העממי‘‪52.‬‬
‫האם הייתה לביאליק כוונה תאולוגית או כמו–תאולוגית להפוך את הרעיון‬
‫הלאומי למקור סמכות קדוש ומוחלט‪ ,‬כפי שכבר נטען במחקר?‪ 53‬ספק רב‪.‬‬
‫בהיותם נאמניו של אחד העם ושל רעיון ‘הציונות התרבותית‘ היו ביאליק‬
‫ורבניצקי רחוקים באותה תקופה מנטיות לאומניות‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬ביאליק פירש‪,‬‬
‫במקומות שבהם נדרש למינוח דתי‪ ,‬כי המסומנים ה‘חדשים‘ של המילים‬

                ‫ה‘ישנות‘ צריכים להישאר כלליים ופתוחים לפירוש ולשינוי‪54.‬‬

                                                                                     ‫‪ 5	 1‬שם‪.‬‬
‫‪ 	52‬ביאליק‪ ,‬לימוד האגדה‪ ,‬עמ' טו; והשוו עם דבריו של אחד העם‪' :‬הרוח הלאומי הוא‬
‫הבורא לו בעצמו את "קניניו" בצלמו' (אחד העם‪' ,‬תחיה ובריאה' [‪ ,]1898‬הנ"ל‪ ,‬כל כתבי‪,‬‬

                                                                               ‫עמ' רצב)‪.‬‬
                                                                  ‫‪ 5	 3‬רובין‪ ,‬קידוש הציונות‪.‬‬
‫‪ 5	 4‬השוו ח"נ ביאליק‪ ,‬לשאלת התרבות העברית (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)49‬עמ' קצח; הנ"ל‪' ,‬לתולדות‬
‫השירה העברית החדשה'‪ ,]1914[ ,‬דברים שבעל פה‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' טו; הנ"ל‪' ,‬על אחד העם'‬
‫[‪ ,]1926‬שם‪ ,‬עמ' קצג‪ .‬הטמעת מונחים ואופני מחשבה תאולוגיים בשיח חילוני מודרני היא‬
‫מאפיין מובהק של הספרות הרומנטית‪ .‬ראו אברמס‪ ,‬על–טבעיות; וילנר‪ ,‬רומנטיציזם‪ .‬היא‬
‫נידונה בהקשרו של אחד העם אצל כ"ץ‪ ,‬הרוח הלאומי; ובהקשרו של ביאליק אצל שביד‪,‬‬
‫היהדות והתרבות‪ ,‬עמ' ‪ ;64‬כגן‪ ,‬הלכה ואגדה‪ ,‬עמ' ‪ ;92‬לוז‪ ,‬ביאליק; זרחי‪ ,‬הרהורים; צמיר‪,‬‬

                                                                               ‫בין תהום‪.‬‬
   181   182   183   184   185   186   187   188   189   190   191