Page 210 - זכרונות חדשים לאתר
P. 210

‫‪ 208‬פרק שמיני‬

‫גרסה חלקית אחרת מופיעה בספר השישי בפרק‪‘ :‬בהמות וחיות‘‪ 44,‬וכוללת‬
‫רק את נפלאות האתון‪ .‬דוגמה זו עשויה ללמדנו על שאיפתם של רבניצקי‬
‫וביאליק לייצג באנתולוגיה באמצעות מגוון מסורות וחזרות מכלול רב ועשיר‬
‫של נושאים והקשרים‪ ,‬אך לא פחות מכך גם להציג מבחר מגמתי של מסורות‬
‫המשרת ערכים יהודיים מודרניים כמו זיקה לעולם הטבע או עקרונות מוסר‬

                                                             ‫סוציאליסטיים‪45.‬‬
‫מתחים אלה בין ייצוג לפירוש‪ ,‬בין ה‘מסדר‘ ל‘מספר‘‪ ,‬משתקפים גם מעריכת‬

                        ‫המסורות הפנימית בתוך הפרקים ומעיצובם הספרותי‪.‬‬

             ‫‘מאין יבוא עזרי?‘‪ :‬סיפורו של אברהם אבינו‬

‫סיפור חייו של אברהם פותח את הפרק ‘מעשי–אבות‘ בכרך הראשון של ‘ספר‬
‫האגדה‘‪ .‬חיבורן של ‘ביוגרפיות אגדיות‘ אופייני לאנתולוגיות מודרניות כחלק‬
‫מהעניין החדש בגיבורי תרבות לאומיים‪ .‬לפי שמעון הלקין ‘גיבור‘ (להבדיל‬
‫מקדוש‪ ,‬צדיק או חסיד) הוא ‘אדם שהוא יהודי‪ ,‬אבל הספרות תוכל לחטט בנפשו‬
‫משום שהוא קודם–כול אדם‘‪ 46,‬היינו דגם להזדהות בעל מעלות וחולשות‪,‬‬
‫שעשוי להיענות לשאיפתה של ספרות התחייה לאחות את הקרע בין ‘יהדות‘‬
‫ל‘אנושיות‘‪ .‬כך מצטייר גם אברהם של רבניצקי וביאליק כאישיות היסטורית‬

                                                  ‫בעלת קונפליקטים פנימיים‪.‬‬
‫סיפורו של אברהם עובר בארבעה צמתים‪ :‬ילדותו‪ ,‬המתוארת בפרק הנושא‬
‫את הכותרת ‘אברהם אבינו‘ ומגיעה לשיאה במעשה אברהם בחנותו של תרח‪.‬‬
‫חייו הבוגרים‪ ,‬המגיעים לנקודת מפנה עם העימות הראשון עם אלוהים על‬
‫השמדת סדום‪ ,‬מתוארים בפרק ‘תפלת אברהם וחטאות סדום‘‪ .‬הקונפליקט‬

                                                                             ‫‪ ,36 ,VI 4	 4‬רא‪.‬‬
‫‪ 	45‬דיון מקיף בגלגוליה של מסורת זו באסופות הלאומיות ראו במאמרי‪ :‬זבה–אלרן‪ ,‬התדע‬
‫בהמה‪ .‬עוד דוגמאות לכפל מסורות ושכתובן ב'ספר האגדה' ראו ‪ ,4 ,II‬ג בהשוואה ל–‪,V‬‬
‫‪ ,202‬קד; ‪ ,24 ,III‬קטז בהשוואה ל–‪ ,147 ,III‬כו; ‪ ,42 ,II‬קכג בהשוואה ל–‪,141 ,III‬‬
‫תקח; ‪ ,33 ,II‬צד בהשוואה ל–‪ ,177 ,IV‬טז‪ .‬שיקולי עריכה נוספים נידונים במאמריהם‬
‫של קרייזל‪ ,‬האגדה המזוקקת‪ ,‬עמ' ‪ ;48-47‬הלוי‪ ,‬הקומפוזיציה‪ ,‬עמ' ‪ ;410‬אדרת‪ ,‬הסיפור;‬
‫אמינוף‪ ,‬שמעון בן–שטח‪ .‬מבקרים אלה מתייחסים לעריכת המקורות מחדש באורח‬
‫שיפוטי כשיבוש של הקשרם ה'מקורי' ושל כוונתם ה'אמתית'‪ .‬כיוון שלשיטתי אין לסיפור‬
‫עם 'מקור' או כוונה מוגמרת‪ ,‬ויתרה מזאת‪ ,‬חיוניותו נובעת דווקא מהתחדשות הנוסח‪ ,‬לא‬

                                                           ‫התייחסתי כאן לביקורותיהם‪.‬‬
                                                     ‫‪ 4	 6‬הלקין‪ ,‬מוסכמות ומשברים‪ ,‬עמ ‪.24‬‬
   205   206   207   208   209   210   211   212   213   214   215