Page 250 - זכרונות חדשים לאתר
P. 250

‫‪ 248‬פרק עשירי‬

‫דפוס ונציה אולם ככל הנראה‪ ,‬רבניצקי וביאליק לא הכירו נוסח זה כיוון שהופץ‬
‫מאוחר יותר‪ 30.‬יש להניח אפוא שהם שילבו את שני הנוסחים‪ ,‬הבבלי ועין יעקב‪,‬‬
‫כדי ליצור נוסח חדש משלהם‪ .‬שושני סבורה כי בחירת הנוסח החדש נעשתה‬
‫משיקולים פואטיים בלבד‪ ,‬אולם אין להתעלם מן העובדה שבנוסח החדש‬
‫מתאבל האל ואולי אף מצטער על מעשיו שלו‪ ,‬ואילו בנוסח הבבלי הוא מצביע‬
‫במפורש על אחריותם של הבנים‪ .‬שינויים אחרים‪ ,‬קלים אך משמעותיים‪ ,‬הם‬
‫הכנסת המילה ‘כביכול‘ לפני תיאורו של האל המנענע בראשו‪ .‬האם המספרים‬
‫ביקשו להגן על ייחודו של האל או להפך‪ ,‬לרמוז כי דבריו שלהלן אינם אלא‬
‫האנשה של המספר? אין לדעת‪ .‬אולם‪ ,‬גם בשתי המסורות שקודמות לסיפורו‬
‫של ר‘ יוסי בחורבה וגם במסורת המשובצת אחריו מתוארים רגשותיו של האל‬
‫בצירוף המילה ‘כביכול‘‪ .‬בשתיים מתוך שלוש המסורות השתמשו גם חז"ל‬
‫במילה זו‪ ,‬אולם במסורת הראשונה בפרק הוסיפו אותה העורכים לטקסט כפי‬
‫שהוסיפו לסיפורו של ר‘ יוסי‪ .‬גם אם לא נוכל לדעת מה היה תפקידה של מילה‬
‫זו עבור העורכים‪ ,‬יש בחזרתה כדי לערער על מוחשיותו ועל תוקפו של המעמד‬
‫הנקרא בפרק‪‘ :‬הקדוש–ברוך–הוא שתף בצערם של ישראל‘‪ .‬בדומה לבחירת‬
‫הסוגות הבדיוניות של המשל והמדרש גם התוספת החוזרת ‘כביכול‘ עשויה‬
‫לרמוז כי אין להבין את הביטוי כלשונו אלא כסמל לכאב ולאבל של הקב"ה‬
‫על צערם של ישראל בגלות‪ ,‬כל שכן לנוכח השימוש של ביאליק במיתוסים‬

      ‫יהודיים ובמושגי ערך רבניים כמשלים וכסמלים גם בהקשרים אחרים‪31.‬‬
‫אחרי שהאל מנענע כביכול בראשו מצטטים העורכים את דבריו בהזחה‪,‬‬
‫ומדגישים בכך את התקבולת בין מעמד החורבה והתגלות בת הקול למעמד בית‬

                                                        ‫הכנסת והתגלות האל‪.‬‬
‫מכלול השינויים שהוכנסו בסיפור זה עם שיבוצו בפרק ‘גלות‘ משקף את‬
‫המשבר הרוחני שהולידו מוראות החורבן כמשבר שרבניצקי וביאליק מבקשים‬
‫למצותו ואולי אף לעמוד על משמעותו האקטואלית‪ .‬לפי הנוסח החדש הכניסה‬
‫לחורבה כרוכה בהתמודדות עם אחריותו של האל לחורבן‪ ,‬אין בה כל פסול‬
‫ואין לה חלופה‪ .‬כך מתברר מדבריו של אליהו‪ ,‬שבנוסח החדש אינו מוצא לנכון‬

                             ‫לתקן את מעשיו של ר‘ יוסי או להזהירו מפניהם‪.‬‬
‫הדברים עולים בקנה אחד עם שינויים אחרים שהכניסו העורכים בטקסטים‪.‬‬
‫בהקשר קרוב‪ ,‬בפרק על ‘ישראל ואומות–העולם‘‪ ,‬כתבו העורכים‪‘ :‬כל צרה‬
‫שאומות–העולם וישראל שותפים בה — צרה; וכל צרה של ישראל עצמם —‬

                                                   ‫‪ 3	 0‬ראו שושני‪ ,‬אוי לי שחרבתי‪ ,‬עמ' ‪.216‬‬
                                                               ‫‪ 3	 1‬ראו לעיל‪ ,‬עמ' ‪.205-203‬‬
   245   246   247   248   249   250   251   252   253   254   255