Page 254 - זכרונות חדשים לאתר
P. 254

‫‪ 252‬פרק עשירי‬

‫ואלה שנפלו על חרבם בחיים היו יתרים מאלה שנמלטו מבין החומות וטמנו את‬
‫עצמם בארונות כמתים‪ 40.‘...‬לעומתו‪ ,‬צידד אחד העם בריב"ז‪ ,‬שנמלט מהעיר‬

                                                ‫כדי להציל את תרבות ‘הספר‘‪:‬‬

‫בשעה שצרו הרומאים על ירושלים מסביב‪ ,‬מחוץ שּכלה חרב ובבית‬
‫ׂשרר הרעב‪ ,‬ו ב ח ו ר י י ׂש ר א ל חגרו שארית כוחם להלחם באויבי עמם‬
‫בלי כל תקוה לנצחון‪ — ,‬באותה שעה ישבו ז ק נ י ת ל מ י ד י ח כ מ י ם‬
‫ביבנה ועסקו בהלכות טומאה וטהרה‪ .‬אנשי המלחמה התמרמרו אמנם‬
‫על ה פ ר ו ש י ם האלה‪ ,‬ה פ ו ר ש י ם מן ה צ ּב ו ר ועוסקים ב ח י י ע ו ל ם ‪,‬‬
‫בעת שאחיהם בני עמם נתונים לחרב‪ ,‬ל ִבזה ולשבי; אבל א נ ח נ ו יודעים‬
‫עתה‪ ,‬כי צדקו הפרושים מהם‪ ,‬כי גבורי יׂשראל‪ ,‬אשר מסרו נפשם אז על‬
‫‘חיי שעה‘‪ ,‬מתו אמנם מות ישרים וזכרם לברכה‪ ,‬אך לא הם במלחמתם‬
‫הצילו את עמנו מכ ָליה‪ ,‬כי אם אלה הפרושים השלוים‪ ,‬אשר היטיבו‬
‫לראות מראשית אחרית‪ ,‬כי אפסה כל תקוה לעמם אז להבנות עוד מ ח י י‬
‫ש ע ה ‪ ,‬ועל כן ׂשמו את לבם ל ח י י ע ו ל ם ‪ ,‬לבנות עולם חדש ל ד ו ר ו ת‬

                                        ‫י ב ו א ו ‪ ,‬אשר יחיו בו בגויים‪41.‬‬
‫למרות ההזדהות עם ריב"ז מבטא כאן אחד העם את הבנתו ללבם של הלוחמים‬
‫שנותרו לבדם במאבק למען עצמאות העיר והעם שעה שריב"ז פרש כביכול‬
‫ליבנה‪ .‬לפי פרשנותו זה היה קונפליקט בין ‘חיי שעה‘ ל‘חיי עולם‘‪ .‬הלוחמים‬
‫ביקשו לעצמם הישגים מוחשיים שישרתו אותם בטווח הקצר בעוד החכמים‬
‫ביקשו להגן על צביונם הרוחני במחשבה לטווח רחוק‪ .‬הדמיון בין הקונפליקט‬
‫ההיסטורי לקונפליקט האקטואלי שאחד העם היה מעורב בו גלוי‪ .‬כנגד‬
‫שאיפותיהם המידיות של הציוניים המדיניים קרא אחד העם ל‘הכשרת הלבבות‘‬
‫ולעבודה תרבותית שתשקם את החוסן הרוחני של העם‪ ,‬וכנגד ההיטמעות של‬
‫הסופרים הצעירים באירופה הוא נאבק על חשיבותה של ההתכנסות התרבותית‬
‫לשמירה ולטיפוח של נכסיו הרוחניים של העם היהודי‪ .‬על רקע זה ככל הנראה‬

‫‪ 4	 0‬מ"י ברדיצ'בסקי‪' ,‬פירורים' [‪ ,]1900‬הנ"ל‪ ,‬כתבים‪ ,‬ו‪ ,‬עמ' ‪ ;103‬ראו גם הנ"ל‪' ,‬שינויים'‬
‫[‪ ,]1898‬שם‪ ,‬ה‪ ,‬עמ' ‪ ;137‬הנ"ל‪' ,‬משני עברים‪ :‬מאמר ראשון'‪ ,‬הנ"ל‪ ,‬כל מאמרי‪ ,‬עמ' קו‪-‬קז‪,‬‬

                           ‫קיג (בסיפור 'בדרך רחוקה'); שפירא‪ ,‬חרב היונה‪ ,‬עמ' ‪.47-43‬‬
‫‪ 4	 1‬אחד העם‪' ,‬פצעי אוהב' [‪ ,]1891‬הנ"ל‪ ,‬כל כתבי‪ ,‬עמ‘ כ‪ ,‬ההדגשות במקור; הנ"ל‪‘ ,‬שנוי‬
‫הערכין‘‪ ,‬שם‪ ,‬עמ‘ קנד‪-‬קנח; הנ"ל‪‘ ,‬בשר ורוח‘‪ ,‬שם‪ ,‬עמ‘ שמח‪-‬שנב; שפירא‪ ,‬חרב היונה‪,‬‬
‫עמ‘ ‪ ;42-39‬זיפרשטיין‪ ,‬נביא חמקמק‪ ,‬עמ‘ ‪ .47‬מחלוקת זו משתקפת‪ ,‬לדברי ברנר‪ ,‬׳מן‬
‫המשעול׳ [‪ ,]1911‬הנ״ל‪ ,‬כל כתבי‪ ,‬ז‪ ,‬עמ‘ ‪ ,)273-269‬גם במשנותיהם הלאומיות‪ ,‬השונות זו‬

                            ‫מזו‪ ,‬של משוררי התחייה המרכזיים‪ ,‬ביאליק וטשרניחובסקי‪.‬‬
   249   250   251   252   253   254   255   256   257   258   259