Page 251 - זכרונות חדשים לאתר
P. 251
בין יבנה לירושלים :אתוס ציוני חדש? 249
אינה צרה‘ 32.הדברים מצוטטים מילה במילה מן המדרש (דברים רבה ,ב) ,אלא
שהמדרש ממשיך ומסביר קביעה זו :צרתם של ישראל אינה צרה כיוון ש‘מיד
מצמיח להם הקב"ה ישועה‘ .השמטה זו ב‘ספר האגדה‘ והשמטות או הרחבות
נוספות ברוחה מלמדות כי בעיני העורכים האל עשוי לקבל עליו אחריות
לחורבן או לצרה אך לא להושיע את ישראל ממנה ,כי הצרה האמתית היא
נסיגתו של האל מן הזירה ההיסטורית והותרתה בידי האדם ,כדבריו של ביאליק
לשלום עליכם באותן שנים‘ :עצמותינו השבורות מתפזרות על שבעה ימים .עד
מתי ,שלום עליכם ,עד אנה? מה יהא הסוף ,אני שואל אותך ,אדרבא ,אמור לי,
היכן הוא היושר של הקב"ה? הא ,היכן היא האמת שלו?‘33.
‘גלות‘ נקשרת בפרק זה לחורבן וחורבן נקשר לסבל ולכאב ,לצער עמוק
וגם להתרסה .אולם אין הכוונה למציאות היסטורית ,הנקשרת למקום מסוים או
לזמן מסוים ,כי אם למעמד בעל ערך תאולוגי ומשמעות קיומית כמעמדו של
ר‘ יוסי בחורבה.
נהמתה של בת הקול מהדהדת גם בסוף שירו של ביאליק‘ :לבדי‘ ,כותב
שמעון הלקין ,ומשמעותה לדבריו אינה אלא ‘קינה על חורבן חדש ,הנשמעת
בתוך חורבה חדשה‘ 34.החורבה עצמה חוזרת בשירו של ביאליק‘ :על לבבכם
ששמם‘ [ .]1901שוב אין זו חורבה קונקרטית כי אם ‘חורבת לבבכם‘ ,אשר
השיממון כבשה זה מכבר .ללמדנו כי בעיני ביאליק צרת ה‘גלות הפנימית‘,
המייצגת חוויה של תלישות ושוליות חברתית ,קודמת לצרת ה‘גלות החיצונית‘
של הפזורה היהודית באירופה ,ותיקונה טמון ב‘הכשרת לבבות‘ ולאו דווקא
בפתרון מדיני מעשי .לדברי חמוטל צמיר ,המעיינת ברבדיה הסמויים של המסה
‘גלוי וכסוי בלשון‘ ,זכה ביאליק בתואר ‘המשורר הלאומי‘ דווקא בשל הבנתו
את הוויית הגלות והזדהותו העמוקה עמה כהוויה סמלית ,המציינת את אבדן
המשמעות הדתית המוחלטת של השפה ואת הגעגועים הסיזיפיים להגשמה
לאומית‘ :עמדת–היסוד הגלותית היא–היא הסיבה לכך שביאליק עורר הן
הזדהות הן הערצה אדירות ,ושזכה למעמדו הרם כמשורר לאומי ,שכן הוא נתפס
,27 ,III 32קעז.
3 3ביאליק ,איגרות ,ב [ ,]1906עמ' ט.
34הלקין ,מוסכמות ומשברים ,עמ' .80נהמה זו מיוחסת לשכינה בפואמה 'בעיר ההרגה',
והיא משקפת את חולשתה של השכינה אך גם את הבנתה העמוקה את הסבל האנושי
ביצירת ביאליק בכללותה (מירון ,מעיר ההרגה ,עמ' .)135-132חוויה של 'גלות פנימית'
או מטפיזית משתקפת גם במאמרו של ביאליק 'גלוי וכסוי בלשון' ,ראו גורביץ' ,אבדן
נצחי; צמיר ,בין תהום ,עמ' .119-116
