Page 251 - זכרונות חדשים לאתר
P. 251

‫בין יבנה לירושלים‪ :‬אתוס ציוני חדש? ‪249‬‬

‫אינה צרה‘‪ 32.‬הדברים מצוטטים מילה במילה מן המדרש (דברים רבה‪ ,‬ב)‪ ,‬אלא‬
‫שהמדרש ממשיך ומסביר קביעה זו‪ :‬צרתם של ישראל אינה צרה כיוון ש‘מיד‬
‫מצמיח להם הקב"ה ישועה‘‪ .‬השמטה זו ב‘ספר האגדה‘ והשמטות או הרחבות‬
‫נוספות ברוחה מלמדות כי בעיני העורכים האל עשוי לקבל עליו אחריות‬
‫לחורבן או לצרה אך לא להושיע את ישראל ממנה‪ ,‬כי הצרה האמתית היא‬
‫נסיגתו של האל מן הזירה ההיסטורית והותרתה בידי האדם‪ ,‬כדבריו של ביאליק‬
‫לשלום עליכם באותן שנים‪‘ :‬עצמותינו השבורות מתפזרות על שבעה ימים‪ .‬עד‬
‫מתי‪ ,‬שלום עליכם‪ ,‬עד אנה? מה יהא הסוף‪ ,‬אני שואל אותך‪ ,‬אדרבא‪ ,‬אמור לי‪,‬‬

                   ‫היכן הוא היושר של הקב"ה? הא‪ ,‬היכן היא האמת שלו?‘‪33.‬‬
‫‘גלות‘ נקשרת בפרק זה לחורבן וחורבן נקשר לסבל ולכאב‪ ,‬לצער עמוק‬
‫וגם להתרסה‪ .‬אולם אין הכוונה למציאות היסטורית‪ ,‬הנקשרת למקום מסוים או‬
‫לזמן מסוים‪ ,‬כי אם למעמד בעל ערך תאולוגי ומשמעות קיומית כמעמדו של‬

                                                              ‫ר‘ יוסי בחורבה‪.‬‬
‫נהמתה של בת הקול מהדהדת גם בסוף שירו של ביאליק‪‘ :‬לבדי‘‪ ,‬כותב‬
‫שמעון הלקין‪ ,‬ומשמעותה לדבריו אינה אלא ‘קינה על חורבן חדש‪ ,‬הנשמעת‬
‫בתוך חורבה חדשה‘‪ 34.‬החורבה עצמה חוזרת בשירו של ביאליק‪‘ :‬על לבבכם‬
‫ששמם‘ [‪ .]1901‬שוב אין זו חורבה קונקרטית כי אם ‘חורבת לבבכם‘‪ ,‬אשר‬
‫השיממון כבשה זה מכבר‪ .‬ללמדנו כי בעיני ביאליק צרת ה‘גלות הפנימית‘‪,‬‬
‫המייצגת חוויה של תלישות ושוליות חברתית‪ ,‬קודמת לצרת ה‘גלות החיצונית‘‬
‫של הפזורה היהודית באירופה‪ ,‬ותיקונה טמון ב‘הכשרת לבבות‘ ולאו דווקא‬
‫בפתרון מדיני מעשי‪ .‬לדברי חמוטל צמיר‪ ,‬המעיינת ברבדיה הסמויים של המסה‬
‫‘גלוי וכסוי בלשון‘‪ ,‬זכה ביאליק בתואר ‘המשורר הלאומי‘ דווקא בשל הבנתו‬
‫את הוויית הגלות והזדהותו העמוקה עמה כהוויה סמלית‪ ,‬המציינת את אבדן‬
‫המשמעות הדתית המוחלטת של השפה ואת הגעגועים הסיזיפיים להגשמה‬
‫לאומית‪‘ :‬עמדת–היסוד הגלותית היא–היא הסיבה לכך שביאליק עורר הן‬
‫הזדהות הן הערצה אדירות‪ ,‬ושזכה למעמדו הרם כמשורר לאומי‪ ,‬שכן הוא נתפס‬

                                                                            ‫‪ ,27 ,III 	32‬קעז‪.‬‬
                                                       ‫‪ 3	 3‬ביאליק‪ ,‬איגרות‪ ,‬ב [‪ ,]1906‬עמ' ט‪.‬‬
‫‪ 	34‬הלקין‪ ,‬מוסכמות ומשברים‪ ,‬עמ' ‪ .80‬נהמה זו מיוחסת לשכינה בפואמה 'בעיר ההרגה'‪,‬‬
‫והיא משקפת את חולשתה של השכינה אך גם את הבנתה העמוקה את הסבל האנושי‬
‫ביצירת ביאליק בכללותה (מירון‪ ,‬מעיר ההרגה‪ ,‬עמ' ‪ .)135-132‬חוויה של 'גלות פנימית'‬
‫או מטפיזית משתקפת גם במאמרו של ביאליק 'גלוי וכסוי בלשון'‪ ,‬ראו גורביץ'‪ ,‬אבדן‬
                                                   ‫נצחי; צמיר‪ ,‬בין תהום‪ ,‬עמ' ‪.119-116‬‬
   246   247   248   249   250   251   252   253   254   255   256