Page 155 - גנזי קדם יא
P. 155
'ער םש איצומ' תשרפל המודק תיארק פרשנות 153
המוציא שם רע ,שהרי כאן הוצאת הבתולין מתייחסת לביתוק ידני של קרום
הבתולין 21,כדי לאשר את כשרותה של הנערה לבעלה .ברם ,המדרש גופו קושר
את העניין לפרשת המוציא שם רע' :וכך היו ישראל נהוגין 22להוציא את בתולי
הנערה ,שנ'" :ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו" וכו' ' .מכאן יש להסיק ,שהמדרש
פירש את 'הוצאת בתולי הנערה' – 'כמשמעו' ,במובן המחמיר של מילה זו ,דהיינו
באופן מילולי לחלוטין ,ולא כהצגת סדין הכלולות בפני הזקנים .לפי פרשנות זו,
במפורש את רבקה כ'מוכת עץ' ,אבל לא כמוכת עץ מלכתחילה אלא כמי שהפכה מוכת עץ בעקבות
המפגש עם יצחק" ' :ותפל מעל הגמל" (בראשית כד ,סד) :נפילה ממש ,ובאותה נפילה איבדה בתוליה...
ויש אומרים שלא מצאה [יצחק] בתולה שחשד באליעזר ,אמרה רבקה :חלילה שלא שכב עמי אליעזר,
אבל מפני הנפילה שנפלתי אבדתי בתולתי ,ונקום ונלך למקום ההוא שנפלתי ,ואולי יעשה ה' נס ותמצא
שם דם בתולים ,וכן עשו ,הלכו ומצאו הדם על עץ אחד ,והיתה מוכת עץ ,והדם היה גבריאל שומרו
שלא יאכל ממנו לא עוף ולא חיה ,ולפי שחשד לאליעזר על חנם ,והוא עשה שליחות אברהם באמונה,
זכה שיכנס לגן עדן חי' (מדרש אגדה ,כד ,סד ,מהדורת בובר ,עמ' ס) .ובבראשית רבתי ,פרשת חיי שרה,
מהדורת אלבק ,עמ' ,102נאמר' :וכיון שנפלה נעשית מוכת עץ ,יצא דם בתולים על הארץ ,מיד אמר
הקב"ה לגבריאל :רד ושמור את הדם שלא יקרוש ושלא יסריח ושלא ישנה מראהו'.
2 0לא ברור אם אפשר לדייק מן המילים 'וכך היו ישראל נהוגין' שמדובר במנהג קדום ממש או בדבר מה
שנתחדש בדורות הסמוכים לחיבורו של פרקי דר' אליעזר.
21ראו דברי בראשית רבה לגבי בנות לוט (נא ,מהדורת תיאודור־אלבק ,עמ' " ' :)538ותהרין שתי בנות
לוט מאביהן" – אמר ר' לעזר :לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה ,והכת' "ותהרין שתי בנות
לוט"? אמר רבי תנחומא :שלטו בעצמן והוציאו עירותן [=ערוותן] ועיברו כמביאה שנייה' .רבי אלעזר
משקף כנראה עמדה ידועה (עיינו :בבלי ,יבמות לד ע"ב) ,הטוענת שאישה אינה יכולה להרות מן המשגל
הראשון בחייה .על כך מקשה המדרש מן האמור בבנות לוט ,שהיו רווקות (בראשית יט ,ח) ובכל זאת
משתמע שכל אחת מהן הרתה ממשגל אחד בלבד עם אביה (שם ,לג–לו) .על כך עונה הסוגיה ,שבנות
לוט 'שלטו בעצמן והוציאו ערוותן' .אפשר שהוצאת הערווה כאן זהה ל'הוצאת הבתולים' .בדומה לכך
מוסרת סוגיית הבבלי (יבמות ,שם) בשם רבי יצחק ,שתמר (אשת ער ואונן) הצליחה להתעבר במשגל
הראשון משום ש'מיעכה באצבע' ,כלומר קרעה את קרום הבתולים בכוחות עצמה ופתחה את הפתח,
וכך המשגל הראשון היה כמשגל שני (על פי רש"י ,שם ,ד"ה 'באצבע') .ראו גם ירושלמי ,כתובות א ג,
כה ע"ב ,המשווה בין הנבעלת על ידי קטן ל'נבעלת באצבע' ,הנחשבת כמי שאינה בתולה לכל הדעות
ונפסלת לכהונה (כלומר לכהונה גדולה ,כפי שעולה בבירור מן ההקשר שם; עיינו :פני משה ,שם ,ד"ה
'שמא אינה פסולה לכהונה') .מרגליות בהערותיו (ספר החילוקים שבין אנשי מזרח ובני ארץ ישראל,
מהדורת מרדכי מרגליות ,ירושלים תרצ"ח ,עמ' ,160הערה )1רואה במקורות הללו רמזים למנהג
הקדום המתואר בספר החילוקים (שם) .ואולם ,לפחות בשני המקורות הראשונים מדובר במעשה
שעושה האישה דווקא ,ולא ממניעים של בדיקת בתולים אלא כדי להתעבר .לגבי המקור השלישי
הדברים שונים .סוגיית הירושלמי מבקשת להציג את ביאת הקטן כביאה לכל דבר ,להבדיל ממוכת עץ
(שלגביה יש מחלוקת תנאים) ,שאינה מעשה מיני ,ובניגוד ל'בעילה באצבע' ,הפוסלת את האישה לכוהן
גדול משום שזו 'בעילה' מסוימת .לאור זאת ,נראה שמדובר במעשה הנעשה בידי גבר (אבל ראו פני
משה ,שם ,ד"ה 'מקשי' ,המפרש' :שמיעכה בתוליה בידיה').
22לצורה 'נהוגין' ראו לעיל ,הערה .16
2 3לטענה זו ראו בהרחבה בסוגיית הבבלי ,כתובות ע"א–ע"ב.
