Page 161 - גנזי קדם יא
P. 161
'ער םש איצומ' תשרפל המודק תיארק פרשנות 159
שם רע .לשיטתם ,אם הבעל טען שלא מצא בתולים אך יוכח (שלא באמצעות
סדין אלא באמצעות הוכחה אחרת כלשהי) שלא בעל – הוא לא יואשם כמוציא
שם רע ,אף אם יתברר שהיא בתולה ,וממילא ברור שהוא העליל עליה .עמדה
הלכתית זו מובאת בשם רבי יהודה בשני מקומות בספרי לדברים 40,והיא גם
נזכרת כעמדה סתמית בברייתא שבירושלמי' :כתיב" :כי יקח איש אשה ובא אליה
ושנאה" – לעולם אינו חייב עד שיכנוס ויבעול ויטעון טענת בתולים' (ירושלמי,
כתובות ד ד ,כח ע"ב)41.
במקורות חז"ל לא מצאנו התייחסות לסיבת השנאה ,וגם לדעות הדורשות
בעילה כתנאי לטענת הבעל ,אין זו בהכרח סיבת השנאה 42.יפת ,לעומת זאת,
לומד מן הפסוקים כי השנאה נולדה אצל הבעל לאחר הביאה ,ואף כתוצאה ממנה:
'רבים מהגברים אשר אינם שונאים את האישה כאשר הם רואים אותה ,שונאים
אותה מסיבה כלשהי לאחר שבאים עליה ,כפי שאתה יודע מאמנון ...לפיכך אומרו
כאן "וש ֵנאּה" כוונתו לאחר הביאה ,כפי שביארתי' (להלן ,סעיף ב ,1פסוק יד).
לדעת ישועה ,שנאת הבעל לאשתו החלה לאחר שבא אליה' :וזה אפשרי בגלל
דברים שהתחדשו לאחר שבא עליה ,ואשר [בגלל דברים] כמותם האישה נעשית
לדברים ,רלה ,עמ' .)267ואולם ,לא ברור אם אכן זו מסורת אותנטית של רבי יהודה ,שכן בכ"י וטיקן
32אין מופיעות המילים 'רבי יהודה' .עם זאת ,לייחוס הדעה לרבי יהודה יש אישור בקטע אחר בספרי
לדברים' :רבי יהודה אומר :אינו חייב לעולם אלא אם כן בעל' (רלו ,עמ' .)269יש לציין כי קטע זה
אינו מופיע בכל כתבי היד ,ופינקלשטין (שם ,שורה )5משער שהוא הובא מן הגיליון .נראה שמקורו
במכילתא דבי רבי ישמעאל .ואכן ,הוא מופיע גם במדרש תנאים לדברים (כב ,יד ,עמ' ' :)140ואקרב
אליה – ר' יהודה אומר :לעולם אינו חייב אלא אם כן בעל'; ושם (יג) מובא גם בסתם" ' :ובא אליה" –
אם בא עליה לוקה ,ואם לאו אינו לוקה .מלמד שאין מוציא שם רע חייב עד שיבעול אותה כדרכה'.
4 1עמדה זו ,המחייבת בעילה כתנאי יסודי לתחולתו של דין המוציא שם רע ,עומדת לכאורה בסתירה
למגמה של שיטת רבי עקיבא (ספרי לדברים ,רלז ,עמ' )270–269בפירוש דין המוציא שם רע .לדעת
ר' עקיבא ,אין מרשיעים על סמך בדיקת השמלה אלא אך ורק על סמך עדות של שני עדים (שהם הם
ה'שמלה') ,המעידים שהנערה זנתה בזמן שהייתה מאורסת .לפי זה אין משמעות ממשית לבעילה ,כי
טענת הבעל בעיקרה אינה 'לא מצאתי בתולים' אלא 'יש לי שני עדים שראוה נואפת' .אכן ,דווקא רבי
יהודה מקבל עקרונית את שיטת רבי עקיבא .יתרה מזו ,הוא אף מעצים אותה ,בקובעו' :אינו חייב עד
שישכור עדים' (בבלי ,כתובות מו ע"א) .כפי הנראה ,יש כאן רצון להיצמד לרוח דברי המקרא ,אפילו
לאחר קבלתה העקרונית של שיטת רבי עקיבא ,המבטלת לחלוטין את משמעות הבעילה והבתולים
בדיון בסוגיית המוציא שם רע.
42התייחסות רעיונית עקרונית לשנאה מופיעה אמנם במקורות אחדים ,אך אין הם דנים בסיבת השנאה
וכל שכן בקשר שבינה לבין הבעילה .וכך נאמר בספרי לדברים (רלה ,עמ' [' :)267ושנאה] ,מיכן אתה
אומר :עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה .עבר על "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט,
יח) סופו לעבור על "לא תקם ולא תטר" (שם יט ,יח) ועל "לא תשנא את אחיך בלבבך" (שם יט ,יז) ועל
"ואהבת לרעך כמוך" ועל "וחי אחיך עמך" (שם כה ,לו) ,עד שבא לידי שפיכות דמים .לכך נאמר "כי
