Page 165 - גנזי קדם יא
P. 165

‫'ער םש איצומ' תשרפל המודק תיארק פרשנות ‪163‬‬

                                            ‫‪ .1‬הפירוש‬

‫תרגום‬                                       ‫המקור הערבי‬

‫יג‪[ .‬דף ‪ 194‬ע"ב] ִּכי ִיַּקח ִאיׁש ִאׁ ָּשה ּו ָבא ֵא ֶלי ָה [דף ‪ 195‬ע"א] ּוְׂש ֵנ ָאּה‪.‬‬

‫אדא יאכ'ד ר ִגל זו ִגה וידכל בהא ויבג'צ'הא‪ .‬אם אדם לוקח אישה ובא אליה ושונא‬

       ‫אותה‪.‬‬

‫יד‪ְ .‬וָׂשם ָלּה ֲע ִליֹלת ְּד ָב ִרים ְוהוֹ ִציא ָע ֶלי ָה ֵׁשם ָרע ְוָא ַמר ֶאת ָה ִאׁ ָּשה ַהּ ֹזאת ָל ַק ְח ִּתי ָוַא ְק ַרב (!)‬

                                            ‫ֵא ֶלי ָה (‪ְ )5‬וֹלא ָמ ָצא ִתי ָלּה ְּבתּו ִלים‪.‬‬

‫וי ִגעל להא עלל אסבאב ויכ'ר ִג עליה (!) אסם והוא שם לה עלילות‪ 50‬דברים‪ 51‬ומוציא עליה‬

‫קביח ויקול הדא אלמרה אכדתהא ותקדמת שם רע ואומר‪ֶ :‬את האישה הזאת לקחתי‬

‫ובאתי אליה ולא מצאתי לה בתולים‪52.‬‬           ‫אליהא פמא ו ִגדת להא עד'ר‪.‬‬

‫קו' ובא אליה ושנאה יערף אנה בג'צ'הא קבל אומרו‪' :‬ובא אליה וש ֵנאּה' מלמד שהוא‬

‫אלדכ'ול כאן לה אן יקול אני מא ארידהא שנא אותה לפני הִּביאה‪ ,‬כאילו היה עליו‬

‫(‪ )10‬וד'לך אן אלמרה תקבח פי עין אלר ִגל לומר‪' :‬אינני רוצה אותה'‪ .‬וזה משום‬

‫מן ִגהה קבח ו ִגה פלא יקרב מנהא‪ .‬וכתיר שהאישה מתגנה בעיני האיש בגלל שפניה‬

‫מן אלר ִגאל אלדי לא יבג'ץ' אלמרה אדא כעורות והוא אינו בא אליה‪ .‬ואולם רבים‬

‫‪ 	50‬בשורש על"ל במילונו ללשון הערבית־היהודית של ימי הביניים בלאו מציין את הבניין החמישי ('תעלל')‬
‫בהוראה של 'שם עלילות דברים‪ ,‬טען כנגדו‪ ,‬חיפש אמתלאות ותירוצים כדי לפגוע' (יהושע בלאו‪ ,‬מילון‬
‫לטקסטים ערביים־יהודיים מימי הביניים‪ ,‬ירושלים תשס"ו‪ ,‬עמ' ‪ .)450‬אף שהוא אינו מציין משמעות‬
‫דומה בדיונו במילה 'עלה'‪ ,‬שהיא צורת היחיד של 'עלל' הכתובה לפנינו‪ ,‬והוראתה (בין היתר) 'אמתלא‪,‬‬

              ‫תירוץ'‪ ,‬נראה לנו שיש הצדקה לתרגם את המילה 'עלל' כמקבילתה העברית 'עלילות'‪.‬‬
                               ‫‪ 	51‬להוראה 'עניין‪ ,‬דבר' של שם העצם 'סבב' ראו‪ :‬בלאו‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.284‬‬

‫‪ 5	 2‬יפת מתרגם את המילה העברית 'בתולים' באמצעות המילה הערבית 'עד'ר'‪ ,‬ולא במילה הערבית‬
‫'בראה'‪ ,‬כפי שעושה רס"ג‪ .‬אם הוראת המילה 'עד'ר' היא 'בתולים'‪ ,‬כמשמעה‪ ,‬הרי שהוראת המילה‬
‫'בראה' היא בעיקרה 'יושר ונקיון כפיים'‪ .‬הרב עמרם קורח‪ ,‬בעל הפירוש 'נוה שלום' על תרגום רס"ג‪,‬‬
‫מבאר את המילה 'בראה' כ'יושר ומעשה הצדק‪ ,‬ולשון נקייה‪ ,‬כלומר שלא עמדה בצדקתה ואמונתה‬
‫וזינתה אחר שנתארסה' (ספר כתר תורה – התאג' הגדול‪ ,‬מהדורת יוסף חסיד‪ ,‬ירושלים תשמ"ב‪ ,‬עמ'‬
‫קסא‪ .‬על הרב קורח ופירושו ראו‪ :‬נחם אילן‪ְ " ' ,‬נ ֵוה שלום" לרב עמרם ֹקרח – פירוש על תפסיר רב‬
‫סעדיה גאון למקרא'‪ ,‬תימא‪ ,‬ח [תשס"ד]‪ ,‬עמ' ‪ .)148–131‬בביאור לתרגום רס"ג במהדורתו של הרב‬
‫שמעון צאלח מתורגמת המילה 'בראה' – 'נקיות‪ ...‬בלשון נקיה' (כתר תורה – חזון שמעון‪ ,‬מהדורת‬
‫הרב שמעון צאלח‪ ,‬בני ברק תשס"ב‪ ,‬עמ' נג)‪ .‬בדומה לפרשנים אלה כתב גם בלאו במילונו על המילה‬
‫'בראה'‪' :‬לשון נקייה לציון "בתולים"‪ ,‬בעצם כפי הנראה הוכחה שאין להאשים את האישה בזנות' (בלאו‬
‫[לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,]50‬עמ' ‪ .)37‬הרב קאפח‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מסביר את התרגום 'בראה'‪' :‬הוכחת יושר וזכות'‪,‬‬
‫ואינו מציין 'לשון נקייה' דווקא (יוסף קאפח‪ ,‬פירושי רבינו סעדיה גאון על התורה‪ ,‬ירושלים תשנ"ד‪ ,‬עמ'‬
‫קעט)‪ .‬על פועלו של הרב יוסף קאפח ע"ה להבנת תרגום רס"ג לתורה ראו‪ :‬אליעזר שלוסברג‪' ,‬תרומתו‬
‫של הרב יוסף קאפח ע"ה לחקר פרשנותו של רב סעדיה גאון למקרא'‪ ,‬ספר זכרון לרב יוסף בן דוד קאפח‬

                               ‫זצ"ל‪ ,‬בעריכת זהר עמר וחננאל סרי‪ ,‬רמת־גן תשס"א‪ ,‬עמ' ‪.146–132‬‬
   160   161   162   163   164   165   166   167   168   169   170