Page 164 - גנזי קדם יא
P. 164

‫‪  162‬ןמשיילפ ףסויו ברגסולש רזעילא‬

‫פונה לדרך של 'עלילות דברים'‪ ,‬שבעקבותיה האישה תוצא להורג והוא יישאר‬
                                                       ‫לנפשו‪ .‬וכך יפת כותב‪:‬‬

‫אומרו‪' :‬ושם לה עלילות דברים' מעיד על כך שהאיש אינו יכול לנקוט‬
‫תחבולה כלשהי כדי להיפטר באמצעותה מהאישה כפי שהוא רוצה‪ ,‬ולכן‬
‫הוא מחבל את התחבולה הזאת‪ ,‬כשמטרתו שהאישה תיהרג והשנאה‬
‫שבנפשו לא תצא [החוצה]‪ ,‬לבל יהיה עליו [לשלם את] המוהר ויישמעו‬

                   ‫דברי האנשים וטענותיהם (להלן‪ ,‬סעיף ב‪ ,1‬פסוק יד)‪.‬‬

                ‫עולה שיפת צירף לאחת את שתי העילות המופיעות אצל חז"ל‪.‬‬

                             ‫ב‪ .‬פירוש יפת בן ֵעלי‬

‫כפי שכבר נכתב לעיל‪ ,‬יפת בן עלי‪ ,‬בן דורו הצעיר של רס"ג‪ ,‬היה הפרשן הקראי‬
‫החשוב ביותר מאז ומעולם‪ .‬השפעתו של יפת חרגה מגבולות המסגרת הפרשנית‬
‫הקראית והשפיעה רבות על פרשני הפשט הרבניים בימי הביניים‪ 47.‬פרשנים רבים‬
‫מצטטים את ביאוריו‪ ,‬תוך אזכור שמו (כגון ר' אברהם אבן עזרא) או בלעדיו (כגון‬

                                                                      ‫רד"ק)‪.‬‬
‫יפת‪ ,‬כרס"ג לפניו‪ ,‬חיבר שני פירושים למקרא‪ :‬האחד קצר‪ ,‬שהוא למעשה‬
‫תרגום של הפסוק העברי ללשון הערבית‪ ,‬והאחר ארוך‪ ,‬הכולל דיונים ספרותיים‪,‬‬

                           ‫פולמוסיים ואף הלכתיים‪ ,‬כפי שניתן לראות להלן‪48.‬‬
‫פירושו של יפת לספר דברים‪ ,‬ובכלל זה לפרשת מוציא שם רע‪ ,‬מצוי בכתב‬
‫יד ‪ C41‬שבמכון ללימודי המזרח בסנט פטרסבורג (‪49.)Institute for Oriental Studies‬‬
‫לפי הקולופון‪ ,‬כתב היד הועתק‪ ‬עבור 'יצחק בן יוסף‪ ...‬הנודע בלשון ערב עבד‬
‫אלולי'‪ ,‬בידי יהודה בן אברהם אבן אלנקאש (המאות החמש עשרה–השש עשרה)‪.‬‬
‫בכל עמוד יש עשרים ואחת שורות בממוצע‪ .‬הפסוקים כתובים באותיות‬
‫גדולות יותר מאשר הפירוש עצמו‪ .‬לאחר כל פסוק ופסוק (למעט פסוקים יג–יד‪,‬‬
‫טז–יז‪ ,‬הנדונים כיחידה אחת) מובא תרגומו לערבית‪ ,‬ואחריו ביאור ארוך‪ ,‬העוסק‬

                               ‫בשאלות ההלכתיות והפרשניות הנובעות ממנו‪.‬‬

‫‪ 4	 7‬ראו למשל‪Philip Birnbaum, ‘Yefet ben ‘Ali and His Influence on Biblical Exegesis’, Jewish :‬‬

                                        ‫‪Quarterly Review, 32 (1941–1942), pp. 51–70, 159–174, 251–271‬‬

‫‪ 4	 8‬לדיון נרחב על דרכי פרשנותו של יפת ועל היחס בין תרגומיו לפירושיו הארוכים ראו‪ :‬מאירה פוליאק‬
‫ואליעזר שלוסברג‪ ,‬פירוש יפת בן עלי לספר הושע‪ ,‬רמת־גן תשס"ט‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪ .113–10‬אף שהכתוב‬

                 ‫שם מבוסס בעיקר על פירושו לספר הושע‪ ,‬כוחו יפה לכל פירושיו של יפת למקרא‪.‬‬
                                      ‫‪ 	49‬לפי מיטב ידיעתנו זהו עד נוסח יחיד‪ .‬לגבי ישועה ראו להלן‪.‬‬
   159   160   161   162   163   164   165   166   167   168   169