Page 162 - גנזי קדם יא
P. 162
160ןמשיילפ ףסויו ברגסולש רזעילא
שנואה' (להלן ,סעיף ג ,1פסוק יג) .ייתכן שלאחר שנחשפה בפניו היא נמאסה
עליו ,או שמא הוא העריך אותה מבחינה חיצונית באופן לא נכון והמציאות
טפחה על פניו ,ועל כן הוא שונא אותה עכשיו.
במקרה זה ,ההבדל בין מקורות חז"ל ובין הפרשנות הקראית נובע מהדגשות
פרשניות שונות .אמנם ,הכתוב מספר שהבעל מעליל על אשתו בגלל שנאתו
אותה ,אבל ישועה מדגיש שגם אם היה מעליל עליה מסיבות אחרות ,הדין היה
למעשה זהה ,שהרי התורה מתייחסת לתוצאה' :כי הוציא שם רע על בתולת
ישראל' ,ולא לסיבה שגרמה לכך .ובמילים אחרות ,לא השנאה היא העילה לעונש
אלא המעשה עצמו ,תהא סיבתו אשר תהא43.
כשם שחז"ל לא עסקו בשאלת המניע לשנאה כך לא עסקו בשאלת המניע
לתביעת הבעל .נראה שהדעה הרווחת במדרשי ההלכה העוסקים במוציא שם רע44
היא ששנאת הבעל לאשתו אינה אלא ביטוי של 'שנאת חנם' ,שיסודה באישיותו
של השונא וסיבתה החיצונית משמשת תירוץ לביטויה בפועל .תוצאותיה של
שנאה זו הרות גורל ,משום שהשנאה אינה יודעת גבולות ,ולא משום שהעילה
לשנאה חמורה דווקא.
בתוספתא סנהדרין (א ,ב ,מהדורת צוקרמאנדל ,עמ' )415מצאנו חלוקה
של תביעת מוציא שם רע לשתי תביעות :אחת ממונית ואחת פלילית .וזו לשון
התוספתא' :וחכמ' אומ' (=וחכמים אומרים) :המוציא שם רע בזמן שטוענו טענת
ממון בשלשה ,טענות נפשות בעשרים ושלשה' .התוספתא מתייחסת לדברי
המשנה (סנהדרין א ,א) על מוציא שם רע' :דיני ממונות – בשלשה ...האונס
והמפתה והמוציא שם רע – בשלשה ,דברי רבי מאיר .וחכמים אומרים :מוציא
שם רע – בעשרים ושלשה ,מפני שיש בו דיני נפשות'.
עצם השימוש של התוספתא במונח 'בזמן שטוענו טענת ממון' מלמד על
אפשרות שהבעל בא לבית הדין וטוען שלא מצא בתולים מתוך מניע ממוני,
יקח איש אשה" ' .ובהמשך (שם ,עמ' ;268ראו גם מדרש תנאים לדברים כב ,יג ,עמ' [' :)139ושנאה] רבי
ישמעאל אומר :בוא וראה מה שנאה גורמת ,שהיא מביאה לידי לשון הרע' .ובמסכת דרך ארץ ,היוצא ,יג
(מהדורת היגער ,עמ' ,)313מובא' :בן עזאי אומר :השונא את אשתו הרי זה משופכי דמים ,שנאמר "ושם
לה עלילת דברים" ,סוף שהוא שוכר לה עדים ומקדימה לבית הסקילה' .מקורות אלה עוסקים בשנאת
הבעל לאשתו אך אין הם מתייחסים כלל לסיבת השנאה אלא רק לתוצאותיה השליליות.
43ישועה גם דוחה את הדעה ,שלפיה הבעל מבצע את מעשהו בשל שנאתו להורי הנערה ,בהסתמך על
עדות הכתוב' :ושנָאה'.
44כך לפחות הדעה במקורות שציינו לעיל.
