Page 163 - גנזי קדם יא
P. 163
'ער םש איצומ' תשרפל המודק תיארק פרשנות 161
כלומר הפקעת זכותה של האישה מכתובתה 45.יש כאן מיזוג מסוים בין דין מוציא
שם רע המקראי לבין הדיון החז"לי ב'טענת בתולים' (ראו :משנה ,כתובות פרקים
א–ב ומקבילות) .במיזוג זה יש אנומליה מסוימת ,שהרי כל רעיון טענת הבתולים
של חז"ל (והדיונים בפרק א של מסכת כתובות) מבוסס על העתקת מרכז הכובד
של דין מוציא שם רע מן המישור הפלילי אל המישור הממוני .שינוי מרכז הכובד
נעשה תוך כדי הפקעתו המוחלטת של דין מוציא שם רע המקראי גם בתחום
הטרמינולוגיה ,שכן הבעל התובע אינו נחשב מוציא שם רע גם אם תביעתו
נדחתה .דוגמה מובהקת למעבר מדין מוציא שם רע לטענת הבתולים החז"לית
אפשר לראות במקור הבא:
המשקר על שותפו ,ומי שאין מחזיר אבדה לבעלים ,והמלוה את חברו על
מנת ליטול ממנו ביתו או שדהו ,והדר בנבלה עם אשתו ,והמוציא עליה
עלילות דברים כדי לגרשה 46,עליהם הכתוב אומר (ירמיהו יז ,י)' :אני ה'
ֹחקר לב ֹבחן כליות' (מסכת דרך ארץ ,המינין ,יב ,מהדורת היגער ,עמ'
.)284–283
מקור זה משתמש בלשון הכתוב האמור במוציא שם רע ,אך בפועל מתייחס
לבעל שאינו רוצה במותה של האישה אלא בגירושיה .יש כאן מעין שלב ביניים
בין דין המוציא שם רע המקראי לבין דין 'טענת הבתולים' הנדון בפרק א של
מסכת כתובות .הלשון 'עלילות דברים' לקוח מדין מוציא שם רע ,אבל החלפת
עונש המוות בגירושין תואמת את המצב המשפטי שבו דנה מסכת כתובות.
המעתק מעונש מוות לגירושין ולהפסד הכתובה נבע ככל הנראה משילובם של
שני גורמים :העובדה שפסקו לדון דיני נפשות עוד לפני החורבן והתקבלותה של
שיטת רבי עקיבא ,המבטלת מכול וכול את הקשר שבין טענת הבתולים להטלת
עונש המוות על הנערה.
לדעת יפת ,המילים 'ושם לה עלילות דברים' מלמדות שהבעל רוצה להיפטר
מאשתו ,ובהיעדר תחבולה אחרת שלא תאלץ אותו להחזיר את דמי המוהר הוא
4 5פרשנותה של משנה זו ויחסה למחלוקת התנאים לגבי בדיקת השמלה מורכבת ,ובכוונתנו לדון בה
במקום אחר.
4 6ייתכן שמקור זה מהלך בשיטת בית שמאי בנושא עילת הגירושין (משנה ,גטין ט ,י) .ואולם ,מסתבר
יותר שהוא מתייחס לטענת 'מקח טעות' ,המאפשרת לגרש בלי לשלם את הכתובה (ראו :משנה,
כתובות א ,ו).
