Page 166 - גנזי קדם יא
P. 166

‫‪  164‬ןמשיילפ ףסויו ברגסולש רזעילא‬

‫מן הגברים אשר אינם שונאים את האישה‬           ‫נצ'רהא יבג'צ'הא בעד ידכ'ל בהא למעני‬
‫כאשר הם רואים אותה‪ ,‬שונאים אותה‬              ‫מא כמא תעלם מן אמנון אלדי מן שדה‬
‫מסיבה כלשהי לאחר שבאים עליה‪ ,‬כפי‬             ‫מחבתהא‪ 53‬לתמר אדכ'ל נפסה פי אלכ'טא‬
‫שאתה יודע מאמנון‪ ,‬אשר מרוב אהבתו‬             ‫אלעט'ים ואחתאל בחילה חתי וצל אליהא‬
‫לתמר הכניס את עצמו לחטא גדול וחיבל‬           ‫ופעל מראדה וחיניד בג'צ'הא בג'צ'ה עצ'ימה‬
‫תחבולה עד שהגיע אליה ועשה את רצונו‬           ‫כמ' ק' (‪ )15‬וישנאה אמנון שנאה גדולה‪ .‬פקו'‬
‫ואז שנא אותה שנאה גדולה‪ ,‬כפי שאמר‪:‬‬           ‫האהנא ושנאה יריד בה בעד אלדכ'ול עלי‬
‫'וישנאה אמנון שנאה גדולה' (שמואל ב' יג‪,‬‬
‫טו)‪ .‬לפיכך אומרו כאן 'וש ֵנאּה' כוונתו לאחר‬                                  ‫מא ביינת‪.‬‬

                   ‫הביאה‪ ,‬כפי שביארתי‪54.‬‬     ‫וקו' ושם לה עלילות דברים ידל אן אלר ִגל‬
‫אומרו‪' :‬ושם לה עלילות דברים' מעיד על כך‬      ‫[דף ‪ 195‬ע"ב] לא ימכנה חילה יקולהא יתכ'לץ‬
‫שהאיש אינו יכול לנקוט‪ 55‬תחבולה כלשהי‬         ‫בהא מן אלמרה עלי מאיחבה פיחתאל בהדא‬
‫כדי להיפטר באמצעותה מהאישה כפי‬               ‫אלחילה וג'רצ'ה אן תקתל אלמרה ולא יכ'ר ִג‬
‫שהוא רוצה‪ ,‬ולכן הוא מחבל את התחבולה‬          ‫מא פי נפסה מן אלבג'צ'ה לאלא ילזמה‬
‫הזאת‪ ,‬כשמטרתו שהאישה תיהרג והשנאה‬
‫שבנפשו לא תצא [החוצה]‪ ,‬לבל יהיה עליו‬                ‫אלמהר ויסמע כלאם אלנאסוטענה'‬
‫[לשלם את] המוהר ויישמעו דברי האנשים‬
                                             ‫וביין איש הדה אלעלילות דברים פקאל אנה‬
                              ‫וטענותיהם‪.‬‬                                       ‫שם רע‪.‬‬
‫וביאר מה הם 'עלילות דברים' אלה ואמר‬
                                             ‫(‪ )5‬וקאל הוציא עליה לאנה שי ליס לה אצל‬
                           ‫שהם 'שם רע'‪.‬‬      ‫וסמאה שם רע אד כאן הו זנות והדא שי‬
‫ואמר‪' :‬והוציא עליה' מכיוון שהוא דבר‬          ‫מנכר כמ' ק' פי אכ'ר אלפצל כי עשתה נבלה‬
‫שאין לו יסוד‪ .‬וכינה אותו 'שם רע' לפי‬
‫שהוא זנות‪ ,‬וזה דבר מגונה‪ ,‬כמו שאמר‬                               ‫עלי מא נשרח מן בעד‪.‬‬
‫בסוף הפרשה‪' :‬כי עשתה נבלה' (פסוק כא)‪,‬‬
                                             ‫תם שרח איש הדא אלשם רע פקאל אנה‬
                      ‫כפי שנבאר בהמשך‪.‬‬       ‫יקול אני תזו ִגת הדה אלמרה ודכלת בהא‬
‫אחר כך ביאר מהו השם הרע הזה ואמר‪,‬‬
‫שהוא אומר‪ 56:‬נשאתי את האישה הזאת‬

                                                ‫‪ 5	 3‬האות ה"א מסומנת באמצעות נקודות למחיקה‪.‬‬
‫‪ 5	 4‬לּו היה האיש שונא את האישה לפני הּביאה לא היה בא עליה כלל‪ .‬עצם העובדה שהוא בא עליה תחילה‬

                                ‫מלמדת לדעת יפת על כך שהשנאה התעוררה בלבו לאחר הביאה‪.‬‬
                                                            ‫‪ 5	 5‬מילולית‪' :‬אינו יכול לומר תחבולה'‪.‬‬

                                 ‫‪ 5	 6‬דהיינו שהכתוב אומר כי האיש המוציא שם רע אומר על האישה‪.‬‬
   161   162   163   164   165   166   167   168   169   170   171