Page 172 - גנזי קדם יא
P. 172

‫‪  170‬ןמשיילפ ףסויו ברגסולש רזעילא‬

‫האח יעמוד הדוד‪ 80,‬ובאופן הזה יעסקו‬            ‫יקום באמר אל ִגאריה אלקראבאת אלאקרב‬
‫קרובי המשפחה בעניין הנערה‪ ,‬על פי דרגת‬                            ‫באלאקרב מן אלעצבה‪.‬‬

                       ‫ה ִקרבה במשפחה‪81.‬‬      ‫ואן לם יכון אחד יתוכל להא מן אלעצבה‬
‫ואם אין במשפחה מי שיהיה אחראי עליה‪,‬‬           ‫כאן מן קראבה אלאם ואן לם יחצ'ר מן‬
‫יהיה מישהו מקרובי ה ֵאם‪ ,‬ואם אין כלל‬          ‫קראבה אחדא יתוכל להא מן אכ'תארה הי‬
‫קרובים‪ ,‬היא תבחר מי יהיה אחראי עליה‪,‬‬          ‫מן תריד יתוכל להא לאנהא מדרכה תעלם‬
‫לפי שהיא מבינה ויודעת מה קורה אתה‪.‬‬            ‫(‪ )10‬מא להא ועליהא‪ .‬פאן לא י ִגוז אן תזו ִג‬
‫שהרי אסור להשיא נערה יתומה קודם‬               ‫ִגאריה יתימה מן קבל תכמל ותדרך וכדאך‬
‫שהיא בוגרת ואחראית‪ ,‬וכך אסור שנערה‬            ‫לא י ִגוז אן תדכ'ל ִגאריה אלי אל ִגוז אלא‬
‫תבוא לבעלה אלא אם כן היא אחראית‪,‬‬              ‫מדרכה לקו' כי יקח איש אשה בלי לעמרי‬
‫כפי שאמר‪' :‬כי יקח איש אשה'‪ 82.‬אבל‪83,‬‬          ‫אמרהא פי אל ִגיזה מרדוד אלי אלאב רצ'ית‬
‫ְּב ַחַּיי‪ ,‬עניינה בנישואים חוזר אל האב‪ ,‬בין‬  ‫או לם תרצ'א באלזו ִג לקול אלכתאב ואם‬
‫אם היא שבעת רצון מהבעל ובין אם לאו‪,‬‬           ‫מאן ימאן אביה לתתה לו ולו לם יכן הו‬
‫שהרי המקרא אומר‪' :‬ואם מאן ימאן אביה‬           ‫אלמכייר פי זי ִגה (‪ )15‬בנתה לם יכן איצ'א‬
‫לתתה לו' (שמות כב‪ ,‬טז)‪ .‬ולולא היה הוא‬         ‫מכ'ייר אלא פי מן יזו ִגהא פאמא אדא לם‬
‫זה שמחליט למי תינשא בתו‪ ,‬לא היה הוא‬           ‫להא פאמרהא מרדוד אלי נפסהא פי אלזי ִגה‬
‫זה שמחליט למי לא תינשא‪ 84.‬אבל אם אין‬          ‫או תכון אלמנה וגרושה פי חיאת אלאב‬
‫לה‪ 85,‬הרי שעניינה בנישואין מסור לה‪ .‬או‬        ‫פאמרהא מרדוד אלי נפסהא פי אלזי ִגה ופי‬
‫שהיא אלמנה וגרושה בחיי האב‪ ,‬אז עניינה‬
                                                              ‫אלנדור ופי ִגמיע אלאשיא‪.‬‬
 ‫מסור לה לנישואין‪ ,‬לנדרים ולכל הדברים‪.‬‬        ‫וקו' את בתי נתתי לאיש הזה יו ִגב אן יכון‬
‫אומרו‪' :‬את בתי נתתי לאיש הזה' מחייב‬           ‫אלזו ִג חאצ'ר פי בית דין פי הדא אלוקת‬
‫שהבעל יהיה נוכח באותו זמן בבית דין‪ ,‬וכך‬       ‫וכדאך כל (‪ )20‬כ'צמין י ִגב אן יכונא חאצ'ראן‬
‫כל שני בעלי דין חייבים להיות נוכחים בפני‬      ‫קדאם אלחאכם ויחת ִג כל ואחד לנפסה‬
‫הדיין וכל אחד יטען לעצמו‪ .‬אסור שאחד‬           ‫ולא י ִגוז יתכלם אלואחד וכ'צמה ג'איב‬
‫ידבר ובעל דינו ייעדר‪ ,‬לפי שאם הדיין ישמע‬      ‫פאן אלחאכם [דף ‪ 198‬ע"א] אדא סמע קול‬
‫את דברי בעל הדין האחד יחליט לקבל את‬

                                       ‫‪ 8	 0‬במקור הערבי 'אלעמומה'‪ ,‬שהם הדודים מצד האב דווקא‪.‬‬
 ‫‪ 8	 1‬במקור הערבי 'עצבה'‪ ,‬שעניינו בדרך כלל 'חבורה‪ ,‬קבוצה'‪ ,‬אך בהקשר הזה העדפנו לתרגם 'משפחה'‪.‬‬

                ‫‪ 	82‬רוצה לומר שהיא אחראית למעשיה‪ ,‬שאם לא כן לא הייתה ראויה להיקרא 'אישה'‪.‬‬
                                ‫‪ 8	 3‬על הוראה זו של 'בלי' הערבי ראו‪ :‬בלאו (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)50‬עמ' ‪.51‬‬

‫‪ 8	 4‬העובדה שהמקרא מעניק לאב את הסמכות לסרב להשיא את בתו לפלוני‪ ,‬כפי שעולה מן המילים‪' :‬אם‬
‫מאן ימאן אביה לתתה לו'‪ ,‬מלמדת – לדעת יפת – שיש לאב סמכות להשיאה בעל כורחה לאשר יבחר‪.‬‬

                     ‫‪ 8	 5‬נושא המשפט חסר‪ ,‬אך נראה שהכוונה לאב או לאחד הקרובים שפורטו לעיל‪.‬‬
   167   168   169   170   171   172   173   174   175   176   177