Page 176 - גנזי קדם יא
P. 176

‫‪  174‬ןמשיילפ ףסויו ברגסולש רזעילא‬

‫רע'‪ 99‬היא‪ ,‬שהאיש הזה אינו מתחייב בדין‬      ‫רע הו אנה הדא אלר ִגל לם ילזמה אלחכם‬
‫מצד השקר‪ ,‬שהרי לא כל שקרן חייב בקנס‪.‬‬       ‫מן ִגהה אלכדב לאן ליס כל כאדב י ִגב עליה‬
‫אלא למדנו‪ 100‬מאיזה סיבה הוא מתחייב‬         ‫אלג'רם ואנמא ערפנא מן אי ִגהה י ִגב עליה‬
‫בקנס ובעונש ולכן אמר‪ ,‬מכיוון שהוא אמר‬      ‫אלג'רם ואלאדב פקאל לעלה תשניעה עלי‬

              ‫דברי גנאי על בתולת ישראל‪.‬‬                               ‫בתולת ישראל‪.‬‬
‫ייתכן שאנשים ישאלו כאן שאלה ויאמרו‪:‬‬        ‫וקד יסל אלנאס (‪ )15‬האהנא מסלה פיקולו‬
‫אכן‪ ,‬לּו טענתו של האיש הזה נגד האישה‬       ‫אליס‪ 101‬יצח דעוי הדא אלר ִגל עלי הדה‬
‫הזאת הייתה נכונה היא הייתה חייבת מיתה‪,‬‬     ‫אלמרה לו ִגב קתלהא פלם לא יסתחק אדא‬
‫למה אפוא אין הוא חייב [מיתה] אם התברר‬      ‫צח כדבה אן יקתל כקו' ועשיתם לו כאשר‬
‫השקר שלו‪ ,‬כאומרו‪' :‬ועשיתם לו כאשר‬
                                                                                ‫זמם‪.‬‬
                     ‫זמם' (דברים יט‪ ,‬יט)?‬
               ‫שתי תשובות נאמרו בדבר‪:‬‬      ‫קיל פי דלך ִגואבין אחדהמא אן הדא מסתג'ני‬
‫האחת‪ ,‬שאין צורך בכך‪ ,‬ואנו מקישים לכתּוב‬    ‫ואנמא נקיס למא לם י ִגד פי אלנץ עלי אלנץ‬
‫רק את מה שלא נמצא במפורש‪ ,‬ואם הדין‬         ‫ואדא כאן אלנץ קד אנצח חכמה פלא סביל‬
        ‫מפורש בכתוב אין מקום להיקש‪102.‬‬
‫השניה‪ ,‬שאומרו‪' :‬ועשיתם לו כאשר זמם'‬                                    ‫אלי אלקיאס‪.‬‬
‫אמור ביחס לעד שקר‪ ,‬ו[אילו] כאן הוא בעל‬     ‫ואלקול אלב' אן קו' ועשיתם לו כאשר זמם‬
‫דין‪ .‬וזאת מפני שהוא לא העיד שהנערה‬         ‫(‪ )20‬הו קול פי אלשאהד אלכדאב והדא הו‬
‫זינתה‪ ,‬אלא אמר‪' :‬לא מצאתי לה בתולים'‪,‬‬      ‫כ'צם ודלך אנה לם ישהד באן אל ִגאריה קד‬
‫ונראה מדבריו שאין הוא אלא דורש את מה‬       ‫זנת ואנמא קאל לא מצאתי לה בתולים‬
‫שהובטח לו‪ ,‬שהיא בתולה‪ .‬היא אינה נהרגת‬      ‫וצ'אהר קצתה [דף ‪ 199‬ע"ב] אנמא הו יטאלב‬
                                           ‫במא שרט לה אנהא בתולה ולם תקתל מן‬

‫וכממשיך של המסורת הפרשנית הקראית הקדומה‪ .‬מסורת זו כללה פירושים שבכתב‪ ,‬השואבים מן‬
‫המסורת הדקדוקית והפרשנית של המאה התשיעית‪ ,‬מסורות פרשניות שבעל פה‪ ,‬שנשתמרו בקרב בני‬
‫חוגו של יפת בירושלים במאה העשירית‪ ,‬וביאורים עצמאיים 'חדשים' שנתחדשו במסגרת בית הלימוד‬
‫הקראי בירושלים במאה העשירית‪ .‬עם זאת‪ ,‬יפת גם הושפע ממקורות רבניים‪ ,‬ובהם חז"ל ומדרשיהם‪,‬‬
‫התרגומים הארמיים ואף רב סעדיה גאון‪ ,‬יריבם המר ביותר של הקראים‪ .‬המונח 'מפסר אכ'ר' שיפת‬
‫נוקט יכול להתייחס לפרשן קראי דוגמת דניאל אלקומיסי‪ ,‬אך גם לפרשן רבני דוגמת רס"ג‪ .‬לדיון נרחב‬
‫על מקורותיו הקראיים והרבניים של יפת ראו‪ :‬פוליאק ושלוסברג (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)48‬עמ' ‪ .96–70‬על‬

                                                   ‫המונח 'מפסר אכ'ר' ראו שם‪ ,‬במיוחד עמ' ‪.75‬‬
                                                          ‫‪ 	99‬דהיינו הסיבה שהמילים הללו נכתבו‪.‬‬

      ‫‪ 1	 00‬את המקור הערבי 'ערפנא' ניתן להבין בהוראת ' ָל ַמ ְדנּו' או בהוראת 'לימד אותנו' והבוחר יבחר‪.‬‬
                                                               ‫‪ 	101‬מעל השורה נוספה המילה 'לו'‪.‬‬

‫‪ 1	 02‬יפת אינו דוחה את ההיקש שהשואל מציע בשל שיקול לוגי‪ ,‬אבל לדבריו אי אפשר ואין צורך לעשות‬
                                              ‫את ההיקש במקום שהכתוב עצמו פוסק את הדין‪.‬‬
   171   172   173   174   175   176   177   178   179   180   181