Page 183 - גנזי קדם יא
P. 183
'ער םש איצומ' תשרפל המודק תיארק פרשנות 181
אפשריים ולא אחד :הראשון מזוהה עם טענת הבתולים והשני עם טענת 'שלא
כדרכה' .הסיבה לכך היא ששיטת רבי עקיבא ניתקה מכול וכול את פרשת מוציא
שם רע מטענת הבתולים.
עיון במקורות חז"ל העוסקים במוציא שם רע מלמדנו ,שקיימים מקורות
נוספים המרחיבים את דין מוציא שם רע ,לדוגמה ,לביאה 'שלא כדרכה' וכיוצא
בה 122,כלומר גם למקרים שאין בהם פגיעה בבתולים123.
122במספר מקורות מצאנו שהתייחסות לבעילה 'שלא כדרכה' (כלומר יחסי מין א ָנליים; ראו ,למשל :בבלי,
סנהדרין נה ע"א) מתאימה לקריטריון של 'ובא עליה' האמור במוציא שם רע ,אף שההקשר המקורי
עוסק בבתולים .כך נראה לפרש בספרי לדברים (רלט ,עמ' ;19ועיינו גם :מדרש תנאים לדברים כב ,כ,
עמ' ' :)141ואם אמת היה הדבר ,אין לי אלא כדרכה .שלא כדרכה מנין? תלמוד לומר" :היה" .יכול שאני
מרבה ביאה במקום אחר? תלמוד לומר "הזה" ' .מדרש זה מדקדק בלשון הכתוב בשני כיוונים הפוכים.
מן המילה 'היה' שבצירוף 'ואם אמת היה הדבר' הוא לומד שיש להרחיב את הכתוב גם לביאה 'שאינה
כדרכה' ,אך לעומת זאת מן המילה 'הזה' הוא לומד ,שיש לצמצם את הדברים ולא לכלול ב'מקום אחר'
פעולות מיניות שאינן כלולות ב'כדרכה' (וגינלית) וב'שלא כדרכה' (א ָנלית) .במספר מקורות מובא המונח
'דרך איברים' כביטוי לפעילות מינית מעין זו ,שאינה נחשבת פעילות מינית מלאה ואינה מוגדרת 'ביאה'
האוסרת אישה על בעלה (ספרי זוטא לבמדבר ,ה ,יט ,מהדורת הורוויץ ,עמ' ;235בבלי ,סוטה כו ע"ב;
נדה יג ע"א) .בדומה לכך מופיע בשולי הדיון בספרי לדברים שנזכר לעיל בהערה זו (ועיינו גם :ירושלמי,
כתובות ד ד ,עח ע"ב) ,לגבי אופיין של 'עלילות הדברים' שעליהן נידון המוציא שם רע' :אי מה עלילות
דברים האמור להלן מקום בתולים ,אף עלילות דברים האמור כאן מקום בתולים .מנין לרבות ביאה
אחרת? תלמוד לומר" :והוציא עליה שם רע" ' .אמנם ,הדיון במדרש זה אינו עוסק ישירות בשאלה אם
ביאה 'שלא כדרכה' עומדת בקריטריון של תנאי הבעילה הנדרש בדין מוציא שם רע ,אלא בשאלת
ההאשמה כלפי האישה .ברם ,ייתכן שאפשר להקיש מן המקרים זה על זה ,משום שהעיקרון הנדון
בשניהם זהה :הרחבה של התחום המיני הנדון בפרשה מעבר לעניין הבתולים כשלעצמו .עם זאת,
מדרש תנאים לדברים (כב ,יג ,עמ' )139שולל את האפשרות להחיל את דין מוציא שם רע במקרה של
ביאה שלא כדרכה" ' :ובא אליה" – אם בא עליה לוקה ,ואם לאו אינה לוקה .מלמד שאין מוציא שם
רע חייב עד שיבעול אותה כדרכה' .על כל פנים שיטת הספרי ,המפרשת שהמילים 'ובא אליה' ו'אקרב
אליה' מתייחסות אף לביאה 'שלא כדרכה' ,נראית כצעד אחד מ ֵעבר לחידושה של שיטת רבי יהודה
או כביטוי מוקצן שלה .שיטת ר' יהודה חידשה ,כאמור ,שיש להתייחס אל דרישת ה'ביאה' כדרישה
רשמית בדין מוציא שם רע ,ללא תלות בהוכחת השמלה ,שאותה קיבלה כמטפורה בלבד ,ועדיין דיברה
על 'ביאה' במשמעות המקורית שלה בפרשה זו – ביאה כדרכה .ואולם ,התייחסות לדרישת ה'ביאה'
במנותק מטענת הבתולים ,המופיעה בהקשר המקורי ,העלתה את המחשבה שיש לדון כאן בכל מעשה
המוגדר בדרך כלל בהלכה כ'ביאה' ,ובכלל זה גם ביאה 'שלא כדרכה'.
1 23יש להדגיש ,כי הרעיון שבעילה שאינה פוגעת בבתולים תהיה רלוונטית לדין מוציא שם רע אפשרי
רק לפי תפיסת רבי עקיבא ,שדורש הוכחה של עדים ומבטל לחלוטין את תוקפה של בדיקת השמלה.
ההתרחקות מפשוטו של מקרא לגבי הוכחת הבתולים וראיית השמלה ,שכנראה נבעה מן הקושי לחייב
מיתה על סמך ראיות לא חד משמעיות ,גררה התרחקות נוספת מפשט המקרא .לאחר שה'בתולים'
וה'שמלה' הובנו כמטפורות לעדותם של שני עדים ,שהנערה זנתה בזמן אירוסיה ,שוב לא הייתה
משמעות לשאלה אם הזוג קיים יחסי מין .כתוצאה מכך אנו מוצאים בדור של תלמידי רבי עקיבא
ויכוח בשאלה אם תחולתו של דין המוציא שם רע תלויה בקיומם של יחסי מין בין בני הזוג (לזיהויו
