Page 191 - גנזי קדם יא
P. 191

‫'ער םש איצומ' תשרפל המודק תיארק פרשנות ‪189‬‬

     ‫לדברי יפת‪ ,‬ה ֵאם צריכה להגן על בתה מקטנותה ועד שהיא נכנסת לרשותו‬
     ‫של בעלה‪ .‬חובתה זו באה לידי ביטוי גם בכך שב ֵליל ביאתה היא אינה עוזבת‬
     ‫אותה 'עד שהיא רואה אותה והיא המפקחת במקרה הזה יותר מאשר האב‪,‬‬
     ‫ולכן היא חייבת להיות שותפה לאב בלקיחת השמלה ובהוצאתה' (לעיל‪ ,‬סעיף‬
     ‫ב‪ ,1‬פסוק יז)‪ .‬חז"ל‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא תפסו את תפקיד האב במשפט כאפוטרופוס‬
     ‫שסמכותו יכולה לעבור לאיש אחר‪ .‬הם ייעדו לו תפקיד מצומצם יותר‪ ,‬של מי‬
     ‫שיש לו סמכויות מסוימות על בתו כל עוד אינה בוגרת‪ .‬כמו כן לא חייבו אותו‬

                                   ‫להיות נוכח בתביעה שעיקרה נגד הבת ולא נגדו‪.‬‬
     ‫יפת‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬ראה בפירוט הקזואיסטי שבפרשת מוציא שם רע דבר‬
     ‫מחייב‪ ,‬ולכן ִחייב את האב ואת האם לעמוד לצד הנערה ולהיות נוכחים במשפט‪.‬‬
     ‫חיוב זה נובע מחוק מוציא שם רע ולא מחוקים מוסריים כלליים‪ ,‬דוגמת 'לא‬
     ‫תעמוד על דם רעך' (ויקרא יט‪ ,‬טז) ו'מבשרך לא תתעלם' (ישעיהו נח‪ ,‬ז)‪ .‬חיוב‬
     ‫מעין זה אינו מופיע במקורות חז"ל‪ ,‬פרט לאמירה כללית במדרש תנאים לדברים‬
     ‫שנזכר לעיל (פסקה ו)‪' :‬מגיד שאביה ואמה מטפלין בה'‪ ,‬אמירה שלכל היותר‬
     ‫מייצגת את שיטת המדרש של רבי ישמעאל‪ ,‬אבל אין ראיה שגם שיטת רבי‬

                                                                ‫עקיבא תסכים לה‪.‬‬
     ‫ברוח זו יש להבין גם את ההבדל בהתייחסות לתפקידה של ה ֵאם‪ .‬לדעת יפת‪,‬‬
     ‫העובדה שלאם יש תפקיד משני ביחס לאב‪ ,‬כפי שעולה מן הכתוב‪ ,‬חייבת לבוא‬
     ‫לידי ביטוי בהגדרות ההלכתיות‪ .‬לכן הוא קובע שה ֵאם 'חייבת לומר כמו שאומר‬
     ‫האב' (אם כי בפועל האב הוא המדבר בפני בית הדין)‪ .‬בספרות חז"ל‪ ,‬לעומת‬
     ‫זאת‪ ,‬למדים מכאן לימוד כללי‪ ,‬שאינו קשור לדין מוציא שם רע דווקא‪" ' :‬ואמר‬
     ‫אבי הנערה אל הזקנים" – מיכן שאין רשות לאשה לדבר במקום האיש' (ספרי‬

                                                      ‫לדברים‪ ,‬רלה‪ ,‬עמ' ‪.)269–268‬‬
     ‫כך יש להסיק גם מרצף הדברים במדרש תנאים לדברים‪" ' :‬ואמר אבי הנ' אל‬
     ‫הזק' " – מגיד שהתובע פותח בדבריו תחלה; "ואמר אבי הנ' אל הזק' " – מגיד‬
     ‫שאין רשות לאשה לדבר במקום האיש' (כב‪ ,‬טז‪ ,‬עמ' ‪ .)140‬הדרשה השנייה נראית‬
     ‫זהה לזו שבספרי‪ ,‬אך במקרה זה אין לומר שאלו דברי הספרי‪ ,‬משום שהשימוש‬
     ‫בפועל 'מגיד' תחת 'מלמד' מעיד שלפנינו מדרש מדבי רבי ישמעאל‪ 141.‬הדרשה‬
     ‫הראשונה בוודאי אינה שייכת רק לדין מוציא שם רע‪ ,‬שהרי אין בה חידוש כלשהו‬

       ‫‪ 1	41‬ראו‪ :‬יעקב נחום אפשטיין‪ ,‬מבואות לספרות התנאים‪ ,‬ירושלים–תל־אביב תשי"ז‪ ,‬עמ' ‪ .568‬אמנם‬
       ‫הדרשה הבאה לאחר מכן (' "את בתי נתתי" – מלמד שהרשות ביד האב לקדש את בתו קטנה') כבר‬

                                                ‫אינה מדבי רבי ישמעאל‪ ,‬והיא בוודאי ציטוט מן הספרי‪.‬‬
   186   187   188   189   190   191   192   193   194   195   196