Page 195 - גנזי קדם יא
P. 195

‫'ער םש איצומ' תשרפל המודק תיארק פרשנות ‪193‬‬

     ‫יפת מתנגד לפירוש זה‪ ,‬אבל לא משום שהוא מסרב לזהות את תשלום‬
     ‫חמישים השקלים עם האונס אלא משום שהוא מדייק מן המילה 'וענשו'‬
     ‫שהתשלום של המוציא שם רע צריך להיות קנס בלבד‪ ,‬בלי שיתערב בו דבר‬

                      ‫מכסף המוהר‪ .‬ממילא אין כאן כל ראיה לשיעורה של הכתובה‪.‬‬
     ‫יפת אינו שולל לחלוטין את הקשר בין הכתובה לבין הקנס המוטל על‬
     ‫המוציא שם רע‪ .‬אדרבה‪ ,‬הוא כולל בתשלום לאב אפילו נכסים שהאישה מכניסה‬
     ‫עמה ורשומים בכתובה‪ 148.‬אכן‪ ,‬דברים אלה אמורים רק לשיטתו של 'מי שאומר‬
     ‫שכל מה שכתוב בכתובה בדבר ההכנסה שהאשה מכניסה לבעלה הוא לבעל‪,‬‬
     ‫ואם היא תמות הוא יורש אותה'‪ 149.‬ואולם‪ ,‬אף אם נניח שיפת חולק על שיטה זו‬
     ‫מסיבה כלשהי‪ ,‬הרי שנקודת המחלוקת היא רק ביחס לעצם הירושה ולא ביחס‬
     ‫לעיקרון שכל מה שהבעל נהנה ממנו יש להפקיעו מיד האישה‪ ,‬כדי שלא ֵיצא‬

                                                                  ‫נשכר עם מותה‪.‬‬
     ‫הרחבה זו של הסכומים המוענקים לאב קיימת רק לפי פירושו הראשון של‬
     ‫יפת (המבקש להסביר מדוע האב מקבל את הקנס ולא הבת)‪ .‬לפי הפירוש השני‪,‬‬

          ‫הרואה בתשלום לאב ג ֵזרת הכתוב‪ ,‬אין כל הכרח לקשור לכאן את הכתובה‪.‬‬

     ‫(יא) משמעות המונח 'כסף' (פסוק יט)‪ :‬יפת מזהה את 'כסף' עם 'דרהם'‪' :‬יקנסו‬
     ‫אותו [בית הדין] מאה דרהם ויתנו לאבי הנערה‪ ...‬שהיו מי שאמרו‪ ,‬שהאיש הזה‬

                         ‫ביקש לאבד את זכות הבתולים‪ ,‬שהיא חמישים דרהם וכו' '‪.‬‬
     ‫אצל חז"ל קיימת הסכמה גורפת‪ ,‬שה'כסף' האמור כאן הוא המטבע שמקובל‬
     ‫לכנותו 'סלע' או 'סלע צורי'‪ 150,‬שמשקלו כ־‪ 14.6‬גרם‪ 151.‬קיים פער גדול בין שיעור‬

       ‫ומשיבה‪ ,‬ולא היתה חוזרת בה‪ .‬לסוף חזרה למוטב‪ .‬כיון שראה שושבינה שחזרה למוטב התחיל מוכיחה‬
       ‫על מעשים שעשתה‪ ,‬ושמעה ושתקה ונתביישה‪ ,‬ולא השיבתו דבר‪ .‬כיון שראה אביה שנתוכחה בתו‬
       ‫ונתבישה וקבלה התוכחת אמר לשושבינה‪ :‬כפול לה כתובתה'‪ .‬ובדומה לכך‪[' :‬משל] למה הדבר דומה?‬
       ‫למלך שהכעיסה לו מטרונה אחת‪ ,‬וטרפה ובקש לגרשה‪ ,‬עמד שושבינה ומפיס עליה‪ ...‬א"ל המלך‪,‬‬
       ‫חייך‪ ,‬שכן היה בלבי לגרשה‪ ,‬אלא הואיל ופיתיתני עליה‪ ,‬אני כופל לה כתובתה' (דברים רבה‪ ,‬דברים‪ ,‬ג‪,‬‬
       ‫מהדורת ליברמן‪ ,‬עמ' ‪ .)2‬כך גם בספרי לבמדבר (קלא‪ ,‬מהדורת הורוויץ‪ ,‬עמ' ‪' :)170‬משל למלך שכעס‬
       ‫על אשתו‪ .‬שלח אחר סופר לבוא ולכתוב לה גט‪ .‬עד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו‪ .‬אמר המלך‪...‬‬

                                                                   ‫בוא כתוב שאני כופל לה כתובתה'‪.‬‬
       ‫‪ 	148‬דבר זה מוסכם על בית שמאי ועל בית הלל גם יחד‪ .‬ראו‪ :‬משנה‪ ,‬בבא בתרא ט‪ ,‬ט; והשוו‪ :‬משנה‪ ,‬כתובות‬

                                                                                               ‫ח‪ ,‬ו‪.‬‬
                                                                          ‫‪ 1	49‬השוו‪ :‬משנה‪ ,‬כתובות‪ ,‬שם‪.‬‬
       ‫‪ 	150‬ראו למשל‪ :‬יעקב משורר‪' ,‬התמורות במטבעות ה"שקל" בימי מלחמת בר־כוכבא'‪ ,‬דברי הקונגרס‬
                                                       ‫העולמי למדעי היהדות‪( 5 ,‬תשכ"ט)‪ ,‬עמ' ‪.84–81‬‬
                                                             ‫‪ 1	 51‬ברודי (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)146‬עמ' לח‪ ,‬הערה ‪.4‬‬
   190   191   192   193   194   195   196   197   198   199   200