Page 197 - גנזי קדם יא
P. 197
'ער םש איצומ' תשרפל המודק תיארק פרשנות 195
ובעל חוב במקום הנשואין .חמש סלעים של בן ,שלשים של עבד ,חמשים
של אונס ,ושל מפתה ומאה של מוציא שם רע – כולם אע"פ שהן בבבל
גובה עליהן כסף ארץ ישראל .כסף שדברה בו תורה בכל מקום זה כסף
צורי .כסף צורי זה ירושלמי (תוספתא ,כתובות יב ,ו ,מהדורת ליברמן ,עמ'
.)99
מקור זה מבחין בין תשלום המוהר של המפתה לבין הכתובה ,אף שהכתובה נגזרה
ממוהר הבתולות 157.ברם ,קשה להבין כיצד פירוש זה אפשרי על פי התפיסה
ששיעור הכתובה מקורו בתורה ,שכן על פיה צריכה הכתובה להיות צמודה לקנס
של המפתה ,כי היא המוהר? 158נראה אפוא ,שהעברת המוהר ממסלול של תשלום
מיידי למסלול של התחייבות גררה נטייה להקל במקצת במחויבות זו ,בדומה
ליחס שניתן לבעל חוב159.
עמדה זו ,המבוארת במשנה ובתוספתא 160,אינה עולה בקנה אחד עם עמדתה
של המכילתא דרשב"י ,השוללת שימוש בכל מטבע אחר לתשלום המוהר של
המפתה ,וגם קושרת את המוהר עם הכתובה:
'כסף' (שמות כב ,טז) – יכול דינר? תלמוד לומד' :ישקל' (שם) .יכול שקלי
נחושת? תלמוד לומר' :כסף' .יכול בבליות ,עלמיות וקפוטקיות? נאמר
157ראו למשל :עדיאל שרמר ,זכר ונקבה בראם :הנישואים בשלהי ימי הבית השני ובתקופת המשנה
והתלמוד ,ירושלים תשס"ד ,עמ' .241–233
1 58אפשר שהדיון במשנה ובתוספתא אינו מתייחס לשיעור המינימום של הכתובה אלא למציאות בפועל,
שבה הכתובות כללו גם תוספות מכובדות ששערן נקבע על פי המטבע המקומי .ואולם הלשון 'כתובה'
כפשוטה מתייחסת לעיקר הכתובה ולא לתוספת .גם התלמודים (בבלי ,כתובות קי ע"ב; ירושלמי,
כתובות יג א ,לו ע"ב) ביארו שמחלוקת רבן שמעון בן גמליאל וחכמים תלויה בשאלה אם הכתובה היא
מן התורה או מדרבנן (באופנים מנוגדים; ראו :ליברמן [לעיל ,הערה ,]137עמ' ,99שורות .)61–56לפי זה,
הדיון במשנה ובתוספתא הוא על עיקר הכתובה ולא על התוספת .לכאורה יש לדייק מכך שבתוספתא
לא נשנתה הבבא 'נשא אשה בבבל וגרשה בבבל – נותן לה ממעות בבל' ,כפי ששנוי במשנה לגבי
קפוטקיא .אם אנו קוראים את התוספתא כפי שהיא ,בלי להשלים אותה מדעתנו בהתאמה למשנה,
הרי שלפנינו קו מחשבה שונה לגמרי מן המשנה .מלשון התוספתא כפי שהיא עולה ,שעליו לתת לה
תמיד ממעות ארץ ישראל ,אף כשנשאה בבבל ,בניגוד לאמור קודם לכן לגבי שטר ,שמקום ההלוואה
הוא הקובע .אכן' ,בכתובת אשה אינו כן ,שהיא מדאורייתא ונותן לה תמיד ממטבע ארץ ישראל שהוא
עדיף ,אע"פ שנכתבה בבבל .ואין דינה כבעל חוב שהולכים בו אחר מקום הכתיבה' (ליברמן ,שם,
הפירוש הקצר ,עמ' ,99שורה .)58ואולם ,מעצם העובדה שאין התייחסות למקרה של נשא בבבל וגירש
בבבל עלינו להסיק ,שבמקרה כזה לא יגרש במעות ארץ ישראל ,שאם לא כן היה על התוספתא להדגיש
את המקרה הזה דווקא.
159אם כי לא לחלוטין ,כפי שמבואר בתוספתא כתובות שהובאה בגוף המאמר.
1 60אלא אם כן נניח שקיים חילוק בין המשנה לתוספתא ,כפי שהצענו לעיל ,הערה .158
