Page 200 - גנזי קדם יא
P. 200
198ןמשיילפ ףסויו ברגסולש רזעילא
דברים מגונים ואולי היא שונאת אותו בשל כך ,ולכן 'היא זו השולטת בבחירתה
ואילו הוא האנוס לדבוק בה'.
כמו כן ,יפת מדייק מלשון הכתוב 'לא יוכל שלחה כל ימיו' ,שהבעל אינו
רשאי לגרש את אשתו עד יום מותו בגלל שנאתו אליה .עם זאת ,כאשר יש
הצדקה הלכתית לגירושין ,כגון במקרה שהאישה זנתה במהלך חיי הנישואין ,הוא
יהיה רשאי לגרשה ככל בעל בישראל.
לקביעתו של יפת ,שאם האישה והאב מסכימים לגירושין מותר לבעל
לגרש את אשתו ,מצאנו מקבילה עקיפה בספרות חז"ל ,בדין האונס .וכך קובעת
הברייתא בבבלי ,כתובות לט ע"ב' :אע"פ שאמרו "אונס נותן מיד" ,כשיוציא הוא
אין לה עליו כלום' .הברייתא קובעת ,שאם האונס מגרש את אשתו אין הוא חייב
לשלם קנס כלשהו ,כיוון שהוא נותן את הקנס מיד ,ולא במקרה של גירושין
כמו במפתה .על כך שואלת הגמרא' :מי מצי מפיק לה?' – וכי הוא יכול לגרשה,
הלוא באונס נאמר 'לא יוכל שלחה'? ותשובתה' :אימא (=אמור ,תקן את הלשון):
"כשתצא היא אין לה עליו כלום" ' .ומפרש רש"י' :אם יצתה מאליה ותבעה הימנו
גט' .הרי לנו מקור מפורש ,שאם האישה מעוניינת בגירושין יכול הבעל לגרשה
למרות הציווי 'ולו תהיה לאשה' ,הנאמר גם באונס וגם במוציא שם רע.
חיזוק מסוים ועקיף לכך נמצא גם בדרשה" ' :כל ימיו" – משלחה הוא ליבם'
מקור שממנו עולה שמותר לאונס לגרש את אשתו כאשר הוא על ערש דווי כדי
שלא תזדקק ליבם ,מכיוון שהגירושין אינם למענו אלא למען האישה ,כדי שלאחר
מותו תוכל להינשא לכל מי שתחפוץ ולא ליבם דווקא .בעקיפין יש כאן אישור
לכך שאם הגירושין הם לטובת האישה – הם מותרים.
גם חז"ל דורשים ,כמו שמצאנו אצל יפת ,שהבעל אינו יכול לגרש את אשתו
כל ימיו ,כלשון הכתוב" ' :לא יוכל לשלחה כל ימיו" – ואפילו לאחר זמן'165.
הקביעה של יפת שהאיסור לגרש את האישה אינו חל אם היא זנתה מפורש
במדרש תנאים לדברים (כב ,יט ,עמ' ' :)141או אפילו נמצא בה דבר ערוה? אלא:
הרי הוא בכלל "כי יקח איש אשה ובעלה" [וגו']' .כלומר ,בגלל הכתוב במוציא
שם רע' :לא יוכל לשלחה כל ימיו' ,היינו מעלים על דעתנו לאסור לגרש גם את
זו שנמצא בה דבר ערווה ,בא המדרש ודוחה אפשרות זו .טענתו היא ,שמקרה זה
נכלל בפרשת גירושין ה'כללית' ,שממנה עולה כי עילת הגירושין המובהקת היא
דבר ערווה.
1 65ספרי לדברים ,רלז ,עמ' ;270מדרש תנאים לדברים ,כב ,יט ,עמ' .141
1 66כך ,לדוגמה ,הברייתא בסוגיית הבבלי (כתובות מו ע"א) משתמשת בדימוי של השמלה כמשל לבירור
