Page 204 - גנזי קדם יא
P. 204
202ןמשיילפ ףסויו ברגסולש רזעילא
ואולם עמדה זו נדחתה לחלוטין מן ההלכה ,כפי שעולה מן המשנה והתוספתא,
שלא רק שאימצו את הפרשנות ההלכתית המחייבת אלא אף הרחיבו אותה ליתר
המקרים של נערה מאורסה.
במקורות יש כנראה רמז לכך שהדגש על פתח בית האב אינו הלכתי אלא
סמלי .במדרש תנאים לדברים (כב ,כא ,עמ' )141אנו קוראים" ' :והוציאו את
הנ' אל פת' ב' אב" (=הנערה אל פתח בית אביה) – בגנות בית אביה הכת'
מדבר ,יאמרו להם :ראו גידולים שגידלתם' 171.יש לתהות אם ניתן לראות במקור
זה עדות לתפיסה השוללת לחלוטין את ערכו ההלכתי של הדין לסקול 'פתח
בית אביה' ,או שמא הוא רק מדגיש את חשיבותו הסמלית על חשבון חובתו
ההלכתית.
ממקצת המקורות שהבאנו גם עולה ,שהדין של 'פתח בית אביה' אינו
ייחודי למקרה של מוציא שם רע ,ובכל מקרה שבו נערה מאורסה מורשעת יש
לסקול אותה על פתח בית אביה .במדרש תנאים לדברים מופיע לכך נימוק על
דרך הדרש:
'כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה' – למה נאמר? לפי שהוא אומ'' :ואיש
אשר ינאף את אשת איש' (ויקרא כ ,י) ,הכל היו בכלל נואף ונואפת ,הוציא
הכת' (=הכתוב) את בת ישראל שהיא נערה בתולה מאורשה בסקלה,
ושתהא נסקלת על פתח בית אביה אם באו לה עדים שזינת בבית אביה.
לכך נאמ' הפרשה (מדרש תנאים לדברים ,כב ,יג ,עמ' 172.)142
1 71וכן בברייתא של רבי שילא שהבאנו לעיל (ליד הערה .)169
1 72מקור זה מתיישב היטב דווקא עם שיטת רבי עקיבא ,המצריכה שני עדים כדי להרשיע את הנערה .ברם,
מדרש תנאים לדברים נחשב מדרש דבי רבי ישמעאל ,ועל פי יתר המקורות של שיטתו אין הוא דורש
דווקא עדים אלא מסתפק בבירור יסודי של העדויות הנסיבתיות (ראו לעיל ,פסקה א .)2ואולם ,ייתכן
שהמילים 'אם באו לה עדים שזינת בבית אביה' הן תוספת של בעל מדרש הגדול ,שביקש להתאים את
הדברים למה שהביא במקום אחר" ' :כי יהיה נער' בתו[לה] מ[אורשה] לאיש" – זו נערה בתולה מאורסה
שזינת בבית חמיה קודם שימסור אותה (האיש) [האב] ,אע"פ שהעידו עליה אחר שחזרה לבית אביה,
שתהא נסקלת על פתח שער העיר ההיא ,לכך נאמרה הפרשה' (מדרש הגדול ,דברים ,מהדורת פיש ,עמ'
תקה; הובא במדרש תנאים לדברים כב ,כג ,עמ' .)139קשה להתעלם מן הרושם שיש כאן עיבוד חזק
של מדרש מקורי כדי שיתאים (כדרכו של בעל מדרש הגדול) לדברי הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה ג,
ט' :והיכן סוקלין נערה מאורשה שזינתה? אם זנתה בבית אביה אע"פ שלא העידו עליה העדים אלא
אחר שבאה לבית חמיה (וניסת) – הרי זו נסקלת על פתח בית אביה; זינתה בבית חמיה קודם שימסור
אותה האב ,אע"פ שהעידו עליה אחר שחזרה לבית אביה – הרי זו נסקלת על פתח שער העיר ההיא'
(למקור דבריו של הרמב"ם ראו 'מגיד משנה' על אתר) .בספרו של הרמב"ם האזכור של עדי הזנות מובן,
שהרי הרמב"ם מחויב להלכה התלמודית שפסקה כרבי עקיבא .חידושו של בעל מדרש הגדול הוא
בשילוב פסק זה עם מדרש אותנטי של רבי ישמעאל ,שכן המילים 'לכך נאמרה הפרשה' אינן מופיעות
