Page 205 - גנזי קדם יא
P. 205
'ער םש איצומ' תשרפל המודק תיארק פרשנות 203
מדרש זה מבקש לקשור בין הנערה המאורסה שהורשעה בעת אירוסיה לבין זו
שנישאה ורק אחר כך באו עדים והעידו שזנתה בבית אביה .בשני המקרים הדין
זהה והיא נענשת בסקילה על פתח בית אביה.
(טז) חובת אנשי העיר לרגום את הנערה (פסוק כא) :יפת משווה את דין המוציא
שם רע לדין בן סורר ומורה ,וסבור שעל אנשי העיר מוטלת החובה לרגום את
הנערה .חז"ל ,לעומת זאת ,התנגדו לרעיון שבני העיר ירגמו את האישה באבנים.
כך מבואר בספרי לדברים (רמ ,עמ' " ' :)271וסקלוה כל אנשי עירה" – וכי כל אנשי
עירה רוגמים אותה? אלא במעמד כל אנשי עירה' 173.עם זאת ,ההשוואה לבן סורר
ומורה מופיעה גם בספרות חז"ל .כך ,למשל ,נאמר בספרי לדברים (רכ ,עמ' :)253
' "ורגמוהו כל אנשי עירו" – וכי כל אנשי עירו רוגמים אותו? אלא במעמד כל
אנשי עירו' .הדמיון לבן סורר ומורה עולה גם בהמשך הדרשה:
פסקה רכ פסקה רמ
'באבנים' – יכול באבנים מרובות? 'באבנים' – יכול באבנים מרובות?
תלמוד לומר' :באבן' (ויקרא כ ,כז) .יכול ת"ל' :באבן' (ויקרא כ ,כז) .אי 'באבן',
באבן אחת? תלמוד לומר' :באבנים', יכול באבן אחת? תלמוד לומר:
אמור מעתה :לא מת בראשונה ימות 'באבנים' .אמור מעתה :אם לא מתה
בשניה. בראשונה תמות בשניה.
יש להניח שלפנינו מגמה להעביר מדרשים ממקום למקום .אכן ,מן הקטעים הללו
עולה שחכמים התמקדו בדמיון שבין שתי הפרשות ולא בשוני ביניהן.
גישה זו של חז"ל משקפת מגמה ברורה לוותר לחלוטין על פרשנות המקרא
ככתבו .גם אם נכונה הקושיה' :וכי כל אנשי עירו רוגמים אותו?' – עדיין ניתן
היה ליישבה בלי לשנות את פשוטה של ההוראה המקראית .כך ,למשל ,ניתן היה
לפרש שלפחות שניים מאנשי העיר ירגמו אותה ,או שבית הדין ונציגיו נחשבים
'אנשי עירו' .והנה ,בשתי הפרשות המדרש בחר לוותר באופן מוחלט על פשוטו
של מקרא ,ולפרש את מעשה הרגימה כנוכחות בעלמא .הרחקה מעין זו מן הפשט
אנו מוצאים בהקשר אחר ,אגדי ,הדומה להפליא למקרה שלפנינו.
בלשון הרמב"ם אבל הן משקפות את סגנון המדרשים של רבי ישמעאל (ראו :ספרי לבמדבר ,ז ,מהדורת
הורוויץ ,עמ' .)10קשה אפוא להסיק ממדרש זה שגם רבי ישמעאל דרש שני עדים להרשעת הנערה.
173דרשה זו מובאת גם במדרש תנאים לדברים (כב ,כא ,עמ' ,)141אבל אין ספק שזה ציטוט מן הספרי ולא
מן המכילתא לדברים (ראו :ספרי זוטא דברים [לעיל ,הערה ,]121עמ' ,470במפתח).
