Page 210 - גנזי קדם יא
P. 210
208ןמשיילפ ףסויו ברגסולש רזעילא
הבתולים בבית אביה ,על הממונים עליה לפרסם זאת ולהשיא אותה על דעת
שאינה בתולה כדי שתיחלץ ממיתה .ואם לא יפרסמו זאת וישיאו אותה על דעת
שהיא בתולה ,הרי שלכאורה היא זינתה ,הגם ש[בפועל] לא זינתה'.
החידוש בדבריו האחרונים הוא ,שגם אם אבדן בתוליה לא נתפרסם ,היא
תוכל להגן על עצמה באמצעות הוכחה בדיעבד שהיא מוכת עץ .ואולם ,מן הדיוק
שהוא מדייק מהמילים 'לזנות בית אביה' עולה ,שפטור זה אינו חל אלא על מוכת
העץ ולא על המתפתה לזנות ,אף שעל הזנות כשלעצמה לא נתחייבה מיתה כי
הייתה רווקה .ההבדל העקרוני שיפת מציג בין בעולה לבין מוכת עץ מתמקד
אפוא בפן המוסרי :הבעולה אינה רק 'לא בתולה' ,כלומר חסרת בתולים ,אלא גם
זו שזנתה ,באונס או ברצון.
כבר הצענו לעיל ,כי ייתכן שההלכה הקדומה ,שנציגיה הם רבי אליעזר ורבי
ישמעאל ,הבינה את דין המוציא שם רע כפי שהבינ ֹו יפת :ההצדקה להרשעת
הנערה נעוצה בעובדה שרימתה בסוגיה רגישה זו של האמון בבנות ישראל
בתחום המיני .אם קו מחשבה זה נכון ,ייתכן שבמסגרת 'פרישת השמלה' (לפחות
לפי רבי ישמעאל) יש לכלול גם את החקירה והחיפוש אחר עדויות בדבר תאונה
וכיוצא בה.
(יח) האפשרות של הבעל לחזור בו (פסוק כא) :לדעת יפת ,אין הבעל רשאי לחזור
בו לאחר הודאתו שמצא לאשתו בתולים .לדבריו ,אנו חוששים שמא הוא שונא
אותה כעת ומחפש דרכים לנתק את קשר הנישואין ביניהם ,למשל באמצעות
הטענה שהטעו אותו לחשוב שהדם שמצא היה דם בתולים ,או שאהבתו אליה
בראשית נישואיהם היא שגרמה לו לשקר ולומר 'מצאתי'.
עם זאת ,אם הבעל הודה שמצא בתולין ואחר כך טען ששיקר ולמעשה לא
מצא ,אסור לו לבוא עליה אחר כך ואף לא לעזוב אותה כאלמנה חיה ,לפי שאם
היא נאנסה כשהייתה פנויה היא נקנית לאנס (דברים כב ,כח–כט) ,ואם יבוא
עליה עתה הרי הוא כבא על אשת איש.
הלכה זו ,שבעל החושד באשתו אינו יכול לבוא עליה ,אינה מופיעה במקורות
התנאיים אלא בדברי האמוראים .בירושלמי (כתובות א א ,כה ע"א) נאמר' :אמר
רבי הילא משום רבי לעזר :מצא פתח פתוח – אסור לקיימה משום ספק סוטה'.
ובבבלי (כתובות ח ע"ב–ט ע"א)' :אמר רבי אלעזר :אומר פתח פתוח מצאתי –
נאמן לאוסרה עליו' .הבבלי אינו מביא נימוק לאיסור ,אבל הסוגיה הדנה בדבריו
(שם) מבינה גם היא שטעמו משום ספק180.
