Page 212 - גנזי קדם יא
P. 212

‫‪  210‬ןמשיילפ ףסויו ברגסולש רזעילא‬

‫לה בתולים‪ ,‬כי 'ה' יתעלה חייב אותה למי שבא עליה קודם לכן לפני שתתארס'‪,‬‬
‫ועל כן היא אסורה על בעלה כאשת איש‪ .‬במקרה כזה‪ ,‬אליבא דיפת‪ ,‬על הבעל‬
‫'לתת לה את המוהר שלה ולהוציא אותה ולומר‪" :‬אני שונא אותה"‪ ,‬וישוב אל‬
‫אלוהיו‪ ,‬לפי שעליו לפרסם את עניינה בפני הדיינים כדי שתיהרג'‪ .‬ואולם‪ ,‬אם‬
‫הבעל גירש אותה בעקבות הגילוי שהיא זנתה‪ ,‬אסור להרוג אותה והיא מותרת‬

                                                                    ‫להינשא‪.‬‬
‫מלשונו של יפת משתמע‪ ,‬שאישה שנאנסה הופכת להיות אשת איש‪ ,‬כי 'ה'‬
‫יתעלה חייב אותה למי שבא עליה קודם לכן לפני שתתארס'‪ .‬תפיסה זו‪ ,‬שהאונס‬
‫יוצר מצב משפטי של מעין קידושין‪ ,‬היא חידוש גדול‪ ,‬לפחות מנקודת מבטם‬
‫של חז"ל‪ 183.‬אכן‪ ,‬ייתכן שיש לכך שורשים בהלכה הקדומה‪ ,‬כדרכה של ההלכה‬

                                                   ‫הקראית במקומות שונים‪.‬‬
‫הקשר בין דברי יפת להלכה הִּכתתית עולה גם ממחקריו של שמש‪ .‬במאמריו‬
‫על תפיסת האישות בכת מדבר יהודה‪ 184‬העלה שמש את הטענה הבאה‪ :‬על פי‬
‫השקפת הכת‪ ,‬קיום יחסי המין בפעם הראשונה יוצר קשר נישואין בין השניים‪,‬‬
‫אף אם הם לא התכוונו לכך‪ .‬לאחרונה ערערה נעם על פרשנותו החדשנית של‬

‫עדות וחל עליה העיקרון של 'כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד' [בבלי‪ ,‬כתובות יח ע"א ומקבילות]; וראו‬
                         ‫הדיון בקצות החשן‪ ,‬לד‪ ,‬ד‪ ,‬מהדורת מאורי אור‪ ,‬ירושלים תשס"ד‪ ,‬עמ' נח)‪.‬‬

‫‪ 	183‬בספרות חז"ל יש ויכוח לגבי האפשרות להתייחס לפיתוי כמחולל קשר אישות בין המפתה למפו ָתה‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬יש מקורות השוללים זאת מכול וכול (ראו‪ :‬מכילתא דרשב"י כב‪ ,‬טו‪ ,‬מהדורת אפשטיין־מלמד‪,‬‬
‫עמ' ‪ ;208‬משנה‪ ,‬יבמות יג‪ ,‬ב)‪ ,‬אבל סוגיית הבבלי (קידושין מו ע"א) מביאה מחלוקת אמוראים בנושא‪.‬‬
‫בין חוקרי התלמוד התעורר ויכוח על פרשנות המשנה‪' :‬מה בין אונס למפתה? ‪...‬האונס נותן מיד‪,‬‬
‫והמפתה – לכשיוציא' (משנה‪ ,‬כתובות ג‪ ,‬ד)‪ .‬יעקב נחום אפשטיין (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,125‬עמ' ‪;373–372‬‬
‫וראו גם‪ :‬הלבני [לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,]31‬עמ' קעז–קפ) דייק מן הלשון 'משיוציא' שהפיתוי יוצר קשר אישות‬
‫מחייב בין השניים‪ .‬אפשטיין והלבני ביקשו לדייק מן הלשון 'יקיים' (מכילתא דר' ישמעאל‪ ,‬נזיקין‪ ,‬יז‪,‬‬
‫מהדורת הורוויץ־רבין‪ ,‬עמ' ‪ )308‬שההוראה לגבי נישואי האונס והמפתה היא מימוש של המשך הקשר‬
‫שכבר נוצר ולא יצירת קשר חדש‪ .‬ליברמן (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,137‬עמ' ‪ ,65‬שורות ‪ 31–30‬והערה ‪ )42‬דחה‬
‫את הדברים והראה שאין ממש בטענה ש'יקיים' מתפרש במובן של קידושין‪ ,‬שכן ניסוח זה מופיע גם‬
‫באנוסה (מכילתא דרבי ישמעאל‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .)309–308‬ליברמן הניח כדבר מובן מאליו ש'באונס הרי אינו‬
‫שייך לומר שאנס לשם קידושין'‪ .‬לפיכך הוא פירש‪ ,‬שהמונח 'יוציא' מתייחס רק לאי קיום הנישואין ולא‬
‫לגירושין ממש‪ .‬על כל פנים‪ ,‬בניסוח 'יקיים' אפשר כמובן להתייחס ל'קיום' כמילה מושאלת‪ ,‬שאינה‬
‫כפשוטה‪ ,‬כפי שאכן עשה אלבק (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)139‬בהשלמות לפירוש המשנה‪ ,‬עמ' ‪ .347‬לגבי המונח‬
‫'לכשיוציא' אפשר לפרש שהכוונה היא לא לזה שאינו כונסה אלא לזה שכונסה ואחר כך מגרשה‪ ,‬מאחר‬
‫שמדובר במפתה‪ ,‬שלא כפרשנותו של אביי ('לכשלא יכנוס'‪ ,‬בבלי‪ ,‬כתובות לט ע"ב)‪ ,‬שהיא דחוקה‬
‫ביותר‪ .‬מסקירת מקורות זו ניתן לראות עד כמה דחוקה ההנחה שמעשה האונס ייצור קשר משפטי‬

                                                                           ‫מחייב בין השניים‪.‬‬
                ‫‪ 1	 84‬שמש‪ ,‬עונשים (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)35‬עמ' ‪ ;203–­195‬הנ"ל (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)33‬עמ' ‪.263–­262‬‬
   207   208   209   210   211   212   213   214   215   216   217