Page 211 - גנזי קדם יא
P. 211
'ער םש איצומ' תשרפל המודק תיארק פרשנות 209
הניסוח של יפת' :אין מקבלים ממנו לאחר שאמר בזמנו שהוא מצא' ,מזכיר
את ההלכה האמורה ביחס לעדים' :כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד' 181.ואולם
לפי מקורות חז"ל ,כאמור ,הטעם הוא משום שהתעורר ספק.
מכל מקום ,בעקיפין יש כאן שימוש באותו יסוד ,שכן הספק ההלכתי מתקיים
רק משום שאין אנו מאפשרים לאדם לחזור בו ולבטל את אמירתו ,שיצרה את
הספק מלכתחילה .ושוב אנו חוזרים לשלילת האפשרות של חזרה מצד הבעל,
שלילה שיסודה ,כפי הנראה ,בעיקרון של 'הודאת בעל דין כמאה עדים' (תוספתא,
בבא מציעא א ,י ,מהדורת ליברמן ,עמ' ,)63ועל פיה הופך הבעל לעד ולכן אינו
יכול לחזור בו ,כדינו של כל עד.
במקורות התלמודיים לא מצאנו נימוק מפורש לאיסור זה .רש"י מסביר
שהיסוד הוא 'דשוייא אנפשיה חתיכה דאיסורא' .נימוק זה מופיע בנוסח התלמוד
עצמו בכ"י מינכן ,אך מן העובדה שאינו מופיע ביתר עדי הנוסח יש להסיק שאלה
דברי פירוש שנוספו לכתב היד ולא היו במקור התלמודי .העיקרון של 'שוויא
אנפשיה' דומה לעיקרון של 'הודאת בעל דין' אך אינו זהה לו 182.רעיון זה הוא
העומד ביסודה של המשנה (קידושין ג ,י) שמצטטת סוגיית הבבלי בהמשך.
מלשון הבבלי עולה שהאישה נאסרת בכל הטענות של הבעל .לעומת זאת,
בסוגיית הירושלמי (שהבאנו לעיל) מפורש ,שאין זה סתם חשד אלא טענת
'פתח פתוח' דווקא .ההנחה היא ,שאם הבעל חש שהפתח פתוח ,יש כאן יסוד
אובייקטיבי לחשוש שהאישה אכן נבעלה ,ומכיוון שאין לנו דרך לדעת אם היא
נבעלה בזמן שהייתה רווקה או בעת ארוסיה – והרי עליה אין אנו סומכים – יש
לאסרה עליו.
(יט) כוחם של יחסי מין ליצור קשר משפטי גם כשלא נעשו לשם נישואין (פסוק כא):
כאמור לעיל ,אסור לבעל לבוא על אשתו אם התגלה שהיא זנתה והבעל לא מצא
1 80כך לשון הבבלי' :ואמאי? ספק ספיקא הוא ,ספק תחתיו ספק אין תחתיו; ואם תמצא לומר תחתיו,
ספק באונס ספק ברצון! לא צריכא ,באשת כהן .ואיבעית אימא :באשת ישראל ,וכגון דקביל בה אבוה
קידושין פחותה מבת ג' שנים ויום אחד .מאי קמ"ל? תנינא :האומר לאשה קדשתיך ,והיא אומרת לא
קדשתני – היא מותרת בקרוביו והוא אסור בקרובותיה! (משנה ,קידושין ג ,י) .מהו דתימא ,התם דודאי
קים ליה ,אבל הכא מיקם הוא דלא קים ליה ,קמ"ל' (כתובות ט ע"א) .מלשון הסוגיה ברור שמהות
האיסור היא משום ספק ,ומכיוון שהבעל חושד באישה ,הרי שיש בכך ספק.
181בבלי ,כתובות יח ע"ב; ועיינו עוד :תוספתא ,סנהדרין ו ,ד ,מהדורת צוקרמאנדל ,עמ' .424
182כך למשל מציינת סוגיית הבבלי (סנהדרין כט ע"א) את הדרישה שבעל הדין יאמר לנוכחים 'אתם עדי',
כדי שיחול הכלל של 'הודאת בעל דין כמאה עדים' ,דברים שאין להם משמעות בהקשר של 'שווי
אנפשיה' (אם כי ייתכן שהעיקרון של 'שווי אנפשיה' מבוסס על התפיסה שהודאת בעל דין נחשבת
