Page 206 - גנזי קדם יא
P. 206

‫‪  204‬ןמשיילפ ףסויו ברגסולש רזעילא‬

‫בספר יהושע אנו קוראים שעכן מעל בחרם ונענש בסקילה‪ .‬לשון הכתוב‬
‫ברורה וחד משמעית‪' :‬ויקח יהושע את עכן‪ ...‬ואת בניו ואת בנתיו ואת שורו ואת‬
‫ֲח ֹמר ֹו ואת צאנו ואת אהלו ואת כל אשר לו‪ ...‬וירגמו ֹאת ֹו כל ישראל אבן וישרפו‬
‫ֹא ָתם באש ויסקלו ֹא ָתם באבנים' (יהושע ז‪ ,‬כד–כה)‪ .‬מקריאה פשוטה של הכתוב‬
‫עולה‪ ,‬שהעונש על החרם הוטל על כל בני משפחתו של עכן ועל רכושו‪ ,‬וכולם‬
‫נסקלו ונשרפו‪ 174.‬אמנם הרגימה נאמרה בלשון יחיד ('וירגמו ֹאת ֹו')‪ ,‬אך חתימת‬
‫הדברים‪' ,‬ויסקלו אותם אבן'‪ ,‬מלמדת שכולם נסקלו‪ .‬מלשון היחיד שנאמרה‬
‫קודם לכן ניתן לכל היותר לדייק שסקילתו של עכן הובלטה באופן מיוחד כי הוא‬

                                                             ‫החוטא העיקרי‪.‬‬
                             ‫סוגיית הבבלי מתלבטת אם עונש זה מוצדק‪:‬‬

‫אמר ליה ריש גלותא לרב הונא‪ :‬כתיב 'ויקח יהושע את עכן בן זרח ואת‬
‫הכסף ואת האדרת ואת לשון הזהב ואת בניו ואת בנתיו ואת שורו ואת‬
‫חמרו ואת צאנו ואת אהלו ואת כל אשר לו'‪ .‬אם הוא חטא – בניו ובנותיו‬
‫מה חטאו? אמר ליה‪ :‬וליטעמיך‪ ,‬אם הוא חטא – כל ישראל מה חטאו‪,‬‬
‫דכתיב 'וכל ישראל עמו'? אלא – לרדותן‪ ,‬הכי נמי – כדי לרדותן (סנהדרין‬

                                                          ‫מד ע"א)‪175.‬‬

‫פעולת הסקילה עברה תמורה מוחלטת‪ ,‬הפעם מצד הנסקל‪ ,‬מ'סקילה' ל'ראייה'‪.‬‬
‫לתמורה זו יש נימוקים כבדי משקל‪ ,‬לאור רגישותם של חז"ל לגבי הפעלת‬

                                                             ‫עונש המיתה‪176.‬‬

‫‪" ' 1	74‬וישרפו אתם באש ויסקלו אתם באבנים" – בתרתי? אמר רבינא‪ :‬הראוי לשריפה – לשריפה‪ ,‬הראוי‬
                                                   ‫לסקילה – לסקילה' (בבלי‪ ,‬סנהדרין מד ע"א)‪.‬‬

                     ‫‪ 	175‬רש'י‪" ' :‬לרדותן" – שיראו את קלקולו ויזהרו בעצמן ולא יוסיפו למעול בחרם'‪.‬‬
‫‪ 1	76‬בספרות חז"ל קיימת מגמה בולטת לצמצם עד כמה שניתן את עונש המוות ולהכביד מאוד על מערכת‬
‫הראיות‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בחקירת העדים ההמלצה היא להרבות בבדיקות כדי להכשיל את העדויות (משנה‪,‬‬
‫סנהדרין ה‪ ,‬ב; אלבק [לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,]139‬ד"ה 'בעקצי תאנים')‪ .‬המגמה לצמצם את עונש המוות בולטת‬
‫עוד יותר במשנה‪ ,‬מכות א‪ ,‬יא‪ ,‬שבה נקבע ש'סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חובלנית'‪ .‬מרחיקת‬
‫לכת עוד יותר היא גישתם של רבי טרפון ורבי עקיבא (שם)‪' :‬אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם‪,‬‬
‫שהיינו מרבים לחקור ולבדוק את העדים עד שתימצא עדותם בלתי מכוונת'‪ .‬במספר מקומות מצטטת‬
‫סוגיית הבבלי את הפסוק 'והצילו העדה' (במדבר לה‪ ,‬כה) כמקור לגישה זו (פסחים יב ע"א; ראש‬
‫השנה כו ע"א; סנהדרין סט ע"א)‪ ,‬אבל אין לכך סימוכין במקורות התנאיים‪ .‬המגמה האמורה עולה גם‬
‫מרשימת ההבדלים בין דיני ממונות לדיני נפשות שבמשנה (סנהדרין ד‪ ,‬א)‪ ,‬שרובם ככולם משקפים את‬
‫המגמה הבולטת של הטיה לזכות בדיני נפשות לעומת מגמת הנייטרליות והדגשת השוויון בין הצדדים‬

                                    ‫בדיני ממונות‪ .‬וראו גם‪ :‬שמש (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)35‬עמ' ‪.207–206‬‬
   201   202   203   204   205   206   207   208   209   210   211