Page 216 - גנזי קדם יא
P. 216
214ןמשיילפ ףסויו ברגסולש רזעילא
מובאת מחלוקת בנושא' :אחות מוכת עץ – רבי מאיר ור' שמעון אומ' :לא יטמא לה,
וחכמים אומרים יטמא לה' .דווקא רבי מאיר ,המעניק למוכת העץ זכות בכתובה,
טוען שאין אחיה הכוהן של מוכת העץ מיטמא לה משום שהיא נחשבת בעולה.
האם יש כאן 'החלפת שיטה' או שזו אכן עמדת רבי מאיר עצמו ,אלא
שהוא מחלק בין זכאות לכתובה לבין ההגדרה המקראית של בתולה? חילוק כזה
אפשרי בהחלט ,לאור העובדה שהזכאות לכתובה שייכת ביסודה לתחום האזרחי
('ממונא') 193,ואילו האיסור להיטמא שייך לתחום הדתי ('איסורא').
מסתבר שאכן יש כאן 'חילוף שיטה' ,לאור המקבילה במסכת שמחות (ד ,ה,
מהדורת היגער ,עמ' :)117
אחותו ארוסה – רבי מאיר אומר :יטמא ,רבי יהודה ורבי שמעון אומרים:
לא יטמא .מוכת עץ – רבי מאיר אומר :יטמא ,רבי יהודה ורבי שמעון
אומרים :לא יטמא .באנוסה ומפותה – הכל מודים שלא יטמא .בבוגרת–
הכל מודים שיטמא .כללו של דבר ,כל שהיא כשרה לכהן גדול – מטמא לה,
וכל שאינה כשרה לכהן גדול – לא יטמא לה.
מקור זה מציין במפורש שלדעת רבי מאיר מוכת העץ נחשבת בתולה אף לגבי דין
טומאת כוהנים .מסתבר אפוא שבמקורות השונים קיימות מסורות שונות בשיטת
רבי מאיר.
אם כן ,מלכתחילה הייתה קיימת מגמה לראות במוכת העץ בתולה לכל דבר.
מאחר שהדרישה העיקרית לשמירת הבתולים הייתה דרישה מוסרית ,הרי שאם
ברור כי הנערה לא זנתה ובתוליה אבדו מסיבה אחרת ,לא היה כל מקום להעניש
אותה ,במיוחד אם הוכיחה שהיעדר הבתולין נובע מתאונה .ואולם ,עם הזמן
ירדו קרנם של הבתולים כשלעצמם וחכמים ביקשו לצמצם את כוחם לתחום
הממוני ,ועל כן התחזקה המגמה לשלול ממוכת העץ את זכויותיה ,לפי שנקודת
המבט הפכה ממונית ולא מוסרית .מעתה ,כל ערכם של הבתולים הצטמצם לכדי
'קלף משפטי' ,כלומר ראיה לזכויותיה המשפטיות של הנערה .מנקודת מבט זו יש
להעדיף את הנתבע ('המוציא מחברו עליו הראיה') – במקרה זה הבעל – שממנו
רוצים 'להוציא' את הכתובה .לאחר שהתבסס קו המחשבה הזה ,בדור אושא,
הורחבה ההגדרה המחודשת של 'בתולה' גם לתחומי הלכה אחרים ,אף שהם
ענייני 'איסור' ולא 'ממון' .מעתה גם בתחומים אלה הושם דגש על הממד הפיסי,
ומוכת העץ נחשבה בעולה לכל דבר.
1 93אם כי דווקא לדעת רבי מאיר יש השלכה 'איסורית' מובהקת לכתובה ,שהרי דווקא הוא אוסר על גבר
לחיות עם אישה שמחלה על כתובתה (ראו :משנה ,כתובות ה ,א).
