Page 220 - גנזי קדם יא
P. 220

‫‪  218‬ןמשיילפ ףסויו ברגסולש רזעילא‬

‫כ‪ְ )10( .‬ו ִאם ֱא ֶמת ָה ָיה ַהָּד ָבר ַהֶּזה ֹלא ִנ ְמ ְצאּו ְבתּו ִלים ַלַּנ ֲע ָר‪.‬‬

‫ואן חק ًא כאן בהדא אל כלאם ומא ואם אמת היה בדיבור הזה ולא נמצאו‬

‫בתולים לנערה הזאת‪.‬‬                  ‫ו ֹגדת עדרה להדה אל ֹגאריה‪.‬‬

‫כא‪ְ )15( .‬והוֹ ִציאּו ֶאת ַהַּנ ֲע ָר ֶאל ֶּפ ַתח ֵּבית ָא ִבי ָה ּו ְס ָקלּו ָה ַא ְנֵׁשי ִעי ָרּה ָּב ֲא ָב ִנים‬
          ‫ָו ֵמ ָתה ִּכי ָעְׂש ָתה ְנ ָב ָלה ְּב ִיְׂש ָר ֵאל ִל ְזנוֹת ֵּבית ָא ִבי ָה ּו ִב ַע ְרָּת ָה ָרע ִמִּק ְרֶּבָך‪.‬‬

‫פליכר ֹגו אל ֹגאריה אלי באב מנזל ויוציאו את הנערה אל פתח בית אביה‬

‫אביהא וליר ֹגמהא אהל קריתהא וירגמו אותה אנשי עירה באבנים עד‬

‫באלח ֹגארה [דף ‪ 238‬ע"ב] אלי אן תצ[יר שתמות כי עשתה נ ָבלה בישראל‬
‫מאיתה אד]‪ 208‬צנעת סקאטה פי אל בכך שזינתה בבית אביה‪ ,‬ותסלק את‬

‫אסראייל באלזנא פי בית אביהא ותנפי המגונה מקרבך‪.‬‬

                                    ‫אלקביח (‪ )5‬מן וסטך‪.‬‬

                                    ‫‪ .2‬פירוש הפסוקים‬

‫'כי יקח אשה' – פירוש הדבר שהוא‬      ‫יג‪ .‬כי יקח אשה מעני הדא תזו ֹגה בהא‬
                  ‫נשא אותה לאישה‪.‬‬
                                    ‫וקאל ובא אליה ושנאה ליביין אן הדא‬
‫ואמר‪' :‬ובא אליה ושנאה' – כדי‬        ‫אלבגץ' חצל בעד דכולה בהא וי ֹגוז‬
‫להסביר‪ ,‬שהשנאה הזאת התרחשה‬          ‫לא ֹגל אמור ת ֹגדדת ענד מואקעתהא‬
‫לאחר שבא אליה‪ ,‬וזה אפשרי בגלל‬
‫דברים שהתחדשו לאחר שבא עליה‪,‬‬                   ‫במתלהא תכרה אלאמראה‬
‫ואשר [בגלל דברים] כמותם האישה‬
                                    ‫וי ֹגוז אנה לאסבאב כאנת (‪ )10‬בהא לם‬
                      ‫נעשית שנואה‪.‬‬  ‫תט'הר לה אלא ענד אנכשאפהא עליה‬
                                    ‫מתלהא ינפר אלר ֹגל ען אמראתה וי ֹגוז‬
‫וייתכן שזה בגלל דברים שהיו בה‬       ‫אנה לא ֹגל אנה כאן יקדר פיהא מן‬
‫[אבל] לא נראו לעין אלא כאשר היא‬     ‫אלמלאחה ומא יקוי אלדאעי אליהא‬
‫נחשפה בפניו‪ ,‬ובגללם האיש סולד‬
‫מאשתו‪ .‬וייתכן שהוא שיער שיש בה‬                        ‫מא לם ירהא עליה‬
‫יופי‪ 209‬ו[דברים] המחזקים את המשיכה‬

         ‫אליה כל עוד לא ראה אותה‪.‬‬

       ‫‪ 2	 08‬הקריאה של המילים האחרונות אינה בטוחה בגלל מצבו של כתב היד‪.‬‬
‫‪ 2	 09‬במקור הערבי 'מלאחה' שעניינו יופי חיצוני‪ ,‬אבל גם מכלול של תכונות טובות‪.‬‬
   215   216   217   218   219   220   221   222   223   224   225