Page 194 - גנזי קדם יא
P. 194

‫‪  192‬ןמשיילפ ףסויו ברגסולש רזעילא‬

‫השקלים של האונס הוא הוא תשלום 'מוהר הבתולות' של המפתה‪ 145.‬רבן שמעון‬
‫בן גמליאל הוא היחיד החולק על כך וסבור שאין לכתובה קצבה מן התורה‪146.‬‬
‫מסתבר שרשב"ג לא קיבל את הזיהוי של קנס חמישים השקלים של האונס עם‬

                                                ‫'מוהר הבתולות' של המפתה‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬אם הקשר בין תשלומי האונס לתשלומי המפתה נתון במחלוקת‪,‬‬
‫הרי שהקשר בין הקנס המוטל על האונס לקנס המושת על המוציא שם רע‬
‫עולה במפורש מלשון הכתוב‪ ,‬שהרי מקראות סמוכים הם וניסוחם כמעט זהה‪.‬‬
‫דרשות מעין אלה עולות מפשוטו של הכתוב‪ .‬לדוגמה‪' :‬ראה כמה החמירה תורה‬
‫בין חומסי חמס לאומרי לשון הרע‪ ,‬שאונס ומפתה וחומס חמס נותן חמש'‬
‫(=חמשים) סלעים ואינו לוקה‪ ,‬המוציא שם רע לוקה ונותן מאה סלע' (תוספתא‪,‬‬
‫ערכין ב‪ ,‬י‪ ,‬מהדורת צוקרמאנדל‪ ,‬עמ' ‪ .)545–544‬לדרשה מעין זו יכולים להסכים‬

                                                         ‫בהחלט גם הקראים‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬לאור הזיהוי של קנס האונס עם מוהר הבתולות‪ ,‬מתבקשת משמעות‬
‫חדשה לדרשה‪ :‬אם האונס והמפתה נקנסים בתשלום הכתובה מפני שפגעו‬
‫בבתולים‪ ,‬הרי המוציא שם רע נענש בהכפלת הכתובה דווקא‪ ,‬משום שניסה‬
‫להימנע מלשלם אותה‪ ,‬בדומה לגנב המשלם תשלומי כפל‪ .‬מוטיב הכפלת הכתובה‬

                  ‫כפיצוי לחשד כבר מופיע במקורות חז"ל בהקשרים אחרים‪147.‬‬

‫‪ 	145‬מלשון התורה‪' :‬כסף ישקול כמוהר הבתולות'‪ ,‬לא ניתן להסיק דבר על שיעורו של 'מוהר הבתולות'‪ ,‬אם‬
‫בכלל קיים שיעור כזה‪ .‬הדעה הרווחת אצל חכמים היא שיש למוהר זה שיעור קבוע‪ ,‬והוא זהה לקנס‬
‫המוטל על האונס‪ .‬ראו למשל במכילתא דרבי ישמעאל‪" ' :‬כסף ישקול"‪ ,‬אבל לא שמענו כמה? הריני‬
‫דן‪ ,‬נאמר כאן "כסף" ונאמר להלן (דברים כב‪ ,‬כט) "כסף"‪ ,‬מה להלן חמשים אף כאן חמשים; "כמוהר‬
‫הבתולות" – וכי מה למדנו מן "מוהר הבתולות"? מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד‪ ,‬מה להלן חמשים‬
‫כסף‪ ,‬אף כאן חמשים כסף' (נזקין‪ ,‬יז‪ ,‬מהדורת הורוויץ־רבין‪ ,‬עמ' ‪ ;309‬ראו גם‪ :‬מכילתא דרשב"י כב‪ ,‬טז‪,‬‬

                                                            ‫מהדורת אפשטיין־מלמד‪ ,‬עמ' ‪.)209‬‬
‫‪' 	146‬רבן שמעון בן גמליאל אומר‪ :‬כתובת אשה אין לה קיצבה מן התורה' (מכילתא דרשב"י‪ ,‬שם; והשוו‬
‫הברייתא שבירושלמי‪ ,‬כתובות יג יא‪ ,‬לו ע"ב)‪ .‬ואולם הבבלי (כתובות י ע"א) מביא גרסאות שונות ביחס‬
‫לדעת רשב"ג‪ .‬ראו דיוקו של הבבלי (שם) ממשנת כתובות (יג‪ ,‬א)‪ .‬לכל העניין ראו‪ :‬ירחמיאל ברודי‪,‬‬
‫'כתובת אישה מדברי תורה ומדברי סופרים'‪ ,‬נטיעות לדוד‪ :‬ספר היובל לדוד הלבני‪ ,‬בעריכת יעקב אלמן‪,‬‬
‫אפרים בצלאל הלבני וצבי אריה שטיינפלד‪ ,‬ירושלים תשס"ה‪ ,‬עמ' נ–נג; עמיחי רדזינר‪ ,‬דיני קנסות‬
‫במשפט התלמודי‪ ,‬עבודת דוקטור‪ ,‬אוניברסיטת בר אילן‪ ,‬התשס"א‪ ,‬עמ' ‪( 56–52‬ובפרט עמ' ‪ .)55‬ראו‬
‫גם סקירתו של מרדכי עקיבא פרידמן‪' ,‬כתובת אשה מדברי תורה או מדברי סופרים'‪ ,‬שנתון המשפט‬

                                                  ‫העברי‪ ,‬יא–יב (תשמ"ו–תשמ"ז)‪ ,‬עמ' ‪ 91‬ואילך‪.‬‬
‫‪ 1	47‬כך במדרש תנאים לדברים (א‪ ,‬יא‪ ,‬עמ' ­‪' :)76‬משל למה הדבר דומה? למלך שהשיא את בתו וכתב‬
‫לה כתובה מרובה‪ ,‬והעיד עליה שלא תקלקל מעשיה‪ .‬לסוף קלקלה מעשיה‪ ,‬והיה שושבינה מוכיחה‬
   189   190   191   192   193   194   195   196   197   198   199