Page 76 - גנזי קדם יא
P. 76

‫‪ 74‬םולהי ףסוי‬

                                          ‫ְו ַגם ט ֹו ַבת ֵחן ‪ְ /‬ו ֵאין ִמי ב ֹו ֵחן‬
                                       ‫ְוחּו ִּקים ּו ִמ ְצ ֹות ‪ְ /‬ו ֵאין ִמי ְל ַצּו ֹות‬

                                             ‫ְו ֶח ֶסד ְּכלּו ָלה ‪ָ /‬נָאה ְּכ ַכּ ָלה‬
                                   ‫ְמׁ ֻשוַּב ַחת ּוב ֹו ֶג ֶרת ‪ֲ [ /‬חתּו ָמה] ְכ ִאיּ ֶג ֶרת‬

                                        ‫ַּבּ ֹכל ְמיֻוָּפה ‪ְ /‬ו ֵאין ָח ָתן ְו ֻחוָּפה‪36‬‬

‫בניסוח המקביל של סדר 'טרם עד' בולט ריבוי השאלות 'למה'‪ .‬האל מבקש למסור‬
‫את התורה כדי להתנאות בה‪ .‬על הצעתה להימסר למלאכי שמים האל משיב‪ ,‬כי‬
‫הללו אינם זקוקים לתורה‪ ,‬שהרי אין ביניהם פריה ורביה והם אינם בעלי חטא‬

 ‫וטומאה‪ ,‬שלא כמו בני האדם‪ .‬בניגוד לבני האדם הם אינם זקוקים לתורה כלל‪:‬‬

                                    ‫ֱאמּו ַנת ִעיִּתים ָלָּמה ִהיא ִני ְת ַמ[ְּת] ָנה‬
                                     ‫ֵעץ ַחִּיים ִהיא [ ָלָּמה ִנ ְסְּת ָר]ה ְּכי ֹו ָנה‬

                                         ‫ֶא ֶבן ְי ָק ָרה ָלָּמה ְּב ַח ְד ָרּה ְטמּו ָנה‬
                                            ‫ִלי ְוו ַית ֵחן ָלָּמ[ה ֹלא ְנת]ּו ָנה‬

                                       ‫ּ ֶכ ֶת[ם ָּפז ָלָּמה ָּבע ֹו ָלם] ֹלֹא ְמכ ֹו ָנּה‬
                                           ‫ְיי ָק ָרא ִהיא ָלָּמה ֹלא ָנכ ֹו ָנה‪...‬‬

                                  ‫[ ְו] ִאיׁש ֹלא [ ְי ָד] ָעּה ְו ִהיָּנּה ַא ְלַּפ ִיים ָׁש ָנה‬

‫הניסוח הרטורי המיוחד‪ ,‬התוהה על האבן היקרה הטמונה בחדרי חדרים‪ ,‬כבר‬
‫מופיע בספר בן־סירא (כ‪ ,‬ל; מא‪ ,‬יד)‪ :‬חכמה טמונה ואוצר מוסתר ומה תועלת‬
‫בשניהם? ואולם‪ ,‬נראה שמעבר למסורת של הסוג הזה‪ ,‬סדר 'טרם עד' מתאפיין‬
‫בחיבה מיוחדת לשאלות רטוריות‪ ,‬כאלה שהתשובה עליהן שלילית‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫למה אמת ואמונה המתאימה לכל עת ('אמונת עיתים') צריכה להתעכב? למה‬

       ‫התורה שהיא עץ חיים צריכה להסתתר כמו יונה הנחבאת בין ענפי העץ?‬
‫כמו שאלות ה'למה' המושמות בפי האל‪ ,‬הפייטן גם שם שאלות רטוריות‬
‫חוזרות בפי התורה‪ .‬האל מציע לה את גדולי האנושות דור אחר דור כחתנים‬
‫אפשריים והיא מסרבת‪ .‬התורה מחזקת את סירובה כל פעם מחדש בשאלה‬
‫רטורית‪ .‬התורה שואלת וחוזרת ושואלת את השאלות הרטוריות בסופי המחרוזות‬
‫המוקדשות לטענותיה‪ֲ ' :‬א ִני ֶא ֱה ֶיה ל ֹו (לאברהם)? ַמה ִּלי ָול ֹו‪ְ [ ...‬ו ֵאיְך] ֶא ְה ֶיה ל ֹו‬
‫(לנוח)?'‪ .‬וכך היא שואלת על בן אנוש ועל בני אדם באשר הם‪ֵ ' :‬איְך ִייָּנ ֵתן ְל ָח ִציר‬
‫ִקי ְנ ַיין ִמי ְפ ָע ֶלָך'? ובהמשך‪ ,‬בתגובה על מועמדותו של אדם הראשון‪ְ ' :‬ו ֵאיְך ֶא ְה ֶיה‬

      ‫‪ 	36‬ויסנשטרן (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)29‬עמ' ‪ .35–34‬הנוסח הניתן כאן מבוסס על קטע הגניזה מקימברידג'	‪.‬‬
   71   72   73   74   75   76   77   78   79   80   81