Page 129 - חיי יוסף
P. 129

‫חיי יוסף • ‪317-312‬‬

‫שקראתי את המכתבים באתי לכפר ארבל‪ ,‬כינסתי שם מועצה של גליליים וציוויתי‬
‫את השליחים לספר על הרוגז והתרעומת (של אנשי ירושלים) על מה שעשו אנשי‬
‫יונתן‪  )312( ,‬ושהפקידו בידי את הנהגת ארצם‪ ,‬ועל כך שכתבו לאנשי יונתן על‬
‫עזיבתם; גם העברתי מיד את המכתב הלאה אליהם‪ 319,‬בצוותי את מי שהביא להם‬

                     ‫את המכתב לרכל ולחטט‪ 320‬כדי לברר מה הם עתידים לעשות‪.‬‬

      ‫סא‪ .‬יוחנן וחברי המשלחת מחליטים לפנות שוב לירושלמים נגד יוספוס‬

‫(‪  )313‬אחרי שאלה קיבלו את המכתב הם היו מוטרדים מאוד ושלחו וקראו ליוחנן‬
‫ולאנשי המועצה של טבריה ולמנהיגים של גברה‪ 321,‬וקבעו התייעצות על מנת‬
‫לשקול מה עליהם לעשות‪  )314( .‬ובכן‪ ,‬לאנשי טבריה‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬נר ָאה דווקא‬
‫שיש לדבוק בקו הפעולה הקיים; שהרי (כך אמרו) אסור להפקיר את העיר שלהם‬
‫אם כבר הצטרפו לאלה‪ 322,‬ובמיוחד משום שאני אינני עתיד לשמור מרחק מהם;‬
‫הם גם טענו‪ ,‬בשקר‪ ,‬שכבר איימתי לעשות זאת‪  )315( 323.‬ואילו יוחנן לא רק הסכים‬
‫עם אלה‪ ,‬אלא יעץ להם שיבואו לפני ההמון‪ 324‬השניים‪ 325‬שיאשימו אותי שאינני‬
‫מנהל כהוגן את ענייני הגליל‪ ,‬ואמר שבנקל יוכלו לשכנע בגלל יוקרתם‪ ,‬שכן כל‬
‫המון משנה את דעתו תדיר‪  )316( 326.‬ובכן‪ ,‬מכיוון שהיה נראה שהעמדה שהציע‬
‫יוחנן הייתה הטובה ביותר‪ ,‬הוחלט ששניים – יונתן וחנניה – ֵיצאו לירושלים‪327,‬‬
‫ואילו השניים האחרים יישארו וימתינו בטבריה‪ .‬למען הגנתם הם לקחו אתם מאה‬

                                                                           ‫אנשים חמושים‪328.‬‬

‫סב‪ .‬אנשי יוספוס עוצרים שניים מן השליחים ואורבים לאחרים‬

‫(‪  )317‬אנשי טבריה דאגו לחזק את החומות‪ ,‬ציוו את התושבים ליטול כלי נשק‬
‫ושלחו וביקשו מיוחנן לשגר לא מעט חיילים שיילחמו נגדי ל ִצדם‪ ,‬אם יהיה צורך‪.‬‬

‫‪ 	324‬לפי העניין מדובר באוכלוסייה של ירושלים; יוחנן‬                        ‫‪ 3	18‬הכול כבקשת יוספוס (סע' ‪.)267‬‬
                  ‫עדיין דבק בקו שהציע בסע' ‪.237‬‬                                       ‫‪ 3	19‬כלומר ליונתן ואנשיו‪.‬‬

‫‪ 	325‬כלומר‪ ,‬השניים מבני המשלחת שייבחרו‪ ,‬כפי‬            ‫‪ 3	20‬נראה שיש לפועל ‪ πολυπραγμονέω‬נעימה‬
             ‫שיוסבר בסעיף הבא‪ .‬וראו הערה ‪.276‬‬                              ‫מזלזלת; ראו‪ :‬אדקינז‪ ,‬חטטנות‪.‬‬

‫‪ 	326‬כאן ביטוי יפה לבוז אליטיסטי כלפי ההמון; כך גם‬     ‫‪ 3	21‬הנחשבת תמיד לבעלת ברית של יוחנן (סע' ‪,124‬‬
‫סע' ‪ 271 ,167 ,149‬ועוד‪ ,‬וכן‪ ,‬לדוגמה‪ :‬קדמוניות‬
                                                                                                  ‫‪.)233 ,203‬‬
                              ‫היהודים ד‪ ;37 ,‬יג‪.288 ,‬‬  ‫‪ 	322‬כלומר‪ ,‬אחרי שהתייצבו כבר לצד יונתן ושותפיו‬
     ‫‪ 3	27‬כדי להעיד נגד יוספוס‪ ,‬כאמור בסעיף הקודם‪.‬‬
‫‪ 	328‬למרות סדר הדברים נראה שהמשפט האחרון‬               ‫אין לעזוב אותם‪ ,‬כי במקרה כזה תהיה העיר ללא‬
‫מתייחס לאלה שנשלחו לירושלים‪ ,‬ולא לאלה‬
                                                                         ‫הגנה מפני יוספוס והגליליים שלו‪.‬‬
                                    ‫שנשארו בטבריה‪.‬‬          ‫‪" 3	23‬זאת" = הימנעות משמירת מרחק = התקפה‪.‬‬

                                                                                                                 ‫‪120‬‬
   124   125   126   127   128   129   130   131   132   133   134