Page 130 - חיי יוסף
P. 130

‫חיי יוסף • ‪324-318‬‬

          ‫יוחנן עצמו שהה בגוש חלב‪  )318( .‬ואילו אנשי יונתן‪ 329‬עלו מטבריה‪ ,‬אך כאשר‬
          ‫הגיעו לכפר דבריטה (הנמצא בקצה הגליל במישור הגדול) הם נפלו באמצע הלילה‬
          ‫לידי השומרים שלי; אלה ציו ּום להניח את הנשק ושמרו אותם ַּב ָּמקֹום בשרשראות‪,‬‬
          ‫כפי שציוויתים‪  )319( .‬לוי‪ ,‬שבידו הפקדתי את השמירה‪ ,‬כתב וסיפר לי את הדברים‬
          ‫האלה‪ .‬ובכן‪ ,‬אחרי שנתתי ליומיים לחלוף בעשותי כאילו לא ידעתי דבר‪ ,‬שלחתי‬
          ‫לאנשי טבריה ויעצתי להם להניח את כלי הנשק ולשלוח את האנשים‪ 330‬לביתם‪.‬‬
          ‫(‪  )320‬אבל הם‪ ,‬מתוך ההנחה שאנשי יונתן כבר הגיעו לירושלים‪ ,‬השיבו בגידופים‪.‬‬
          ‫אני לא נבהלתי‪ ,‬אלא גמרתי בלבי להערים עליהם בתחבולה‪  )321( .‬אמנם מחד‬
          ‫גיסא לא חשבתי שהצתת מלחמה נגד אזרחים עמיתים יש בה משום יראת שמים‪,‬‬
          ‫אך מאידך גיסא אכן רציתי לחטוף אותם‪ 331‬מידי אנשי טבריה‪ .‬לכן בחרתי בעשרת‬
          ‫אלפים מן האנשים החמושים הטובים ביותר‪ ,‬חילקתי אותם לשלוש יחידות וציוויתי‬
          ‫אותם להישאר במארב באדמה‪ 332,‬בלי שייראו‪  )322( .‬ואילו אלף (חיילים אחרים)‬
          ‫הכנסתי לכפר אחר‪ ,‬אף הוא הררי‪ ,‬המרוחק מטבריה כארבע סטאדיות‪ ,‬אחרי‬
          ‫שציוויתי אותם לרדת מיד אם וכאשר יקבלו סימן‪ .‬אני התקדמתי אל מחוץ לכפר‬
          ‫וישבתי במקום הנראה לעין‪  )323( .‬אנשי טבריה‪ ,‬בראותם (אותי)‪ ,‬היו רצים החוצה‬
          ‫ללא הרף ומרבים ללגלג; ושיגעון כזה אחז בהם‪ ,‬שהם עשו והעמידו מיטה יפה‪,‬‬
          ‫ובעמדם ְל ָי ָד ּה ביכו אותי תוך כדי ילדותיות וצחוק‪ 333.‬אך אני שמרתי על קור רוח‪334‬‬

                                                                   ‫ואף נהניתי להשקיף על איוולתם‪.‬‬

                                     ‫סג‪ .‬יוספוס משתלט על שליח שלישי ועל טבריה‬

     ‫(‪  )324‬ברצותי לתפוס באמצעות מלכודת את שמעון ויחד עמו את יועזר‪335,‬‬
     ‫שלחתי וקראתי להם לבוא מרחק קטן מחוץ לעיר עם ֵרעים רבים מבין שומריהם;‬
     ‫שהרי‪ – ‬כך אמרתי – רציתי לרדת אליהם כדי להגיע לידי הסכם עמם ולחלק את‬

     ‫‪ 3	33‬כלומר‪ ,‬הם העמידו מיטה בעבור מת וצהלו כאילו‬      ‫‪ 	329‬כלומר‪ ,‬יונתן וחנניה ומלוויהם‪ ,‬שנשלחו לירושלים‬
                                                                                          ‫(סע' ‪.)332 ,320 ,316‬‬
                                        ‫כבר נפטר יוספוס‪.‬‬
     ‫‪ 3	34‬הביטוי (‪ )διετιθέμην [...] τὴν ψυχήν‬הוא‬         ‫‪ 	330‬כנראה שני השליחים שהיו בטבריה‪ ,‬כעולה‬
     ‫היפוכו של זה המופיע בסע' ‪οὐκ εὖ τὴν( 122‬‬                                             ‫מ"אותם" בסע' ‪.321‬‬
     ‫‪ )γνώμην διετέθη‬לגבי תגובת יוחנן מגוש חלב‬
     ‫על הצלחת יוספוס‪ ,‬לאמור‪ :‬יוחנן איבד את שוויון‬         ‫‪ 3	31‬את שני השליחים שהיו בטבריה‪ ,‬לפי סע' ‪;316‬‬
                                                                                     ‫לשמותיהם‪ ,‬ראו סע' ‪.324‬‬
     ‫הנפש שלו גם כאשר יוספוס לא איים עליו באמת‪,‬‬
                                                          ‫‪ 	332‬תיקון נוסח של תקרי (ח"י‪ ,‬עמ' ‪ ,)119–118‬המבוסס‬
     ‫ואילו גיבורנו שומר על קור רוח גם כאשר לועגים‬         ‫על הצורך לגרוס כאן שם של כפר (כנגד "כפר אחר"‬
                                                          ‫במשפט הבא) ועל הימצאותו של מקום בשם ַד ִמֶיה‬
                                   ‫לו אויביו באופן בוטה‪.‬‬
     ‫‪ 3	35‬שני השליחים הנותרים (ראו סע' ‪ ,)316 ,197‬אחרי‬                         ‫בגבעות מדרום־מזרח לטבריה‪.‬‬

     ‫שיונתן וחנניה כבר היו עצורים בידי אנשי יוספוס‪.‬‬

‫‪121‬‬
   125   126   127   128   129   130   131   132   133   134   135