Page 17 - רב סעדיה גאון בלאו יהלום
P. 17

‫מבוא  |  ‪15‬‬

‫וילמדה‪ ,‬ושיצליחו ענייניה על ידו‪ .‬והסיבה לזאת היא מה שהראיתי לגבי עצמי ממה‬
‫שגמל (האל) על ידו לי' (פ‪ 2‬ב ע"א)‪ .‬וכן בהמשך‪' :‬וגדלה תודת האומה לאדוניה‪ ,‬מפני‬
‫שלא ימנע ממנה בכל דור מי שבו חוכמה‪ ,‬כדי שתזכה להארה ממנו‪ ...‬וכמו שהיו‬
‫הנביאים בזמנם מנהיגים אותה‪ ,‬כן יוליכוה הצדיקים בדורותיהם' (פ‪ 2‬ג ע"א)‪ .‬גם כאן‬

                                         ‫הכוונה לצדיק בדורו‪ ,‬היינו סעדיה בעצמו‪.‬‬
‫ביאור מהויות המצוות ו(מהות) חישובי הקץ הוא עניינו של הפרק החמישי‪ ,‬שגם‬
‫ממנו לא שרד‪ ,‬לכאורה‪ ,‬דבר‪ .‬מכל מקום בימיו של אברהם בר חייא היה ידוע שספר‬
‫הגלוי כולל גם חישובי קץ‪ .‬וכך אומר בר חייא בהקדמה לספר 'מגלת המגלה' שלו‪:‬‬
‫'וכל הראשונים היו מתעסקים בענין הזה לחזק את אמונתם ולשמור להם שכר פעולתם‪,‬‬
‫כאשר אתה מוצא בדברי רז"ל במקומות רבים שהיו מדברים על הקץ ונותנים בו רמז‪.‬‬
‫וכאשר עשה רבנו סעדיה גאון בפירוש ספר דניאל‪ 17‬וברוב החיבורים אשר חיבר‪,‬‬
‫כגון ספר האמונות‪ 18‬והחבור הנקרא ספר הגלוי'‪ 19.‬אם הבינונו נכון את המשמעות‬
‫של כותרת הפרק הזה‪ ,‬הכוונה לדיון ביסודות היהדות‪ ,‬כלומר מהות המצוות ומהות‬
‫קץ אחרית הימים‪ .‬וכך העיד על עצמו סעדיה במבוא הערבי לתפסיר ספר הגלוי‪:‬‬
‫'והתבוננתי במה שיהיה לעתיד‪ ,‬וכמה שנים נשארו עוד עד קץ הישועה‪ ,‬כי הכסילים‬
‫לא ידעוהו‪ ,‬והחכמים ידעוהו‪ ...‬ולָמדה (ותלמד אותה) את תנאי המצוות הכתובות‬

                                                            ‫בזה הפרק' (פ‪ 2‬ג ע"א)‪.‬‬

                                                       ‫‪1‬ד‪ .‬תולדות המחקר‬

‫בשנת ‪ 1892‬פרסם הרכבי את המבוא של המהדורה הערבית של ספר הגלוי וקטע קצר‬
‫של תחילת המהדורה העברית עם תרגומו הערבי (פ)‪ .‬חלקים מהמהדורה העברית של‬
‫ספר הגלוי התגלו בתוך זמן קצר לאחר שפרסם הרכבי את מה שנודע לו מתפסיר ספר‬
‫הגלוי‪ .‬בקטע גניזה מקמברידג' (ק‪ )6‬זיהה שכטר את הפתיחה של ספר הגלוי במהדורתו‬
‫העברית‪ ,‬כפי שהוא נודע בקטע קטן מפתיחת הפרק הראשון בפרסומו של הרכבי‪.‬‬

                                                   ‫סעדיה‪ ,‬תרגום ופירוש דניאל‪ ,‬עמ' קמב‪-‬קמה‪.‬‬  ‫‪1	 7‬‬
                                           ‫סעדיה‪ ,‬אמונות ודעות‪ ,‬המאמר השמיני‪ ,‬עמ' רלז‪-‬רס‪.‬‬   ‫‪	18‬‬
‫אברהם בר חייא‪ ,‬מגלת המגלה‪ ,‬עמ' ‪ .2‬הרמב"ם באיגרת תימן שלו (איגרות הרמב"ם‪ ,‬א‪ ,‬עמ' קמד‪-‬‬        ‫‪	19‬‬
‫קמה) מוכן למחול לרב סעדיה על שעסק בדבר שאין ראוי לעסוק בו‪' :‬רק היות אנשי דורו רבי ספקות‬
‫באמונה ונפסדים בה‪ ,‬וכמעט שאבדה דת ה' לולי היה הוא ז"ל‪ ,‬כי גלה עמקותיה‪ ,‬וחזק כח נחלשיה‪,‬‬
‫והרביצה ושמרה בלשונו ובקלמוסו‪ .‬וראה מכלל השתדלותו לקבץ המון בני אדם בחשבון הקצים‪,‬‬
‫לחזק תוחלתם לאמת‪ ,‬והוא ז"ל כל מעשיו לשם שמים‪ .‬ואין לדקדק עליו בעבור הפסד חשבונו‪'...‬‬
                     ‫מסתבר שהקץ בחשבונו של סעדיה התבדה שכתב הרמב"ם את איגרת תימן‪.‬‬
   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22