Page 101 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 101
מבוא
לשורש הערבי פ ׄג"י (< פ ׄג"א) ,ולא רק לאותו שורש אלא אף לאותו הבניין השלישי.
בתרגום רס"ג לאיוב אנו מוצאים תרגום זהה הן לפג"ש הן לפג"ע :ה:יד 'י ַפ ְּגשו' >
יפא ׄגון ושם לו:לב 'במפגיע' > במפא ׄגי .כך נהג גם אלפאסי בהגדירו שני שורשים
אלו בפירוש אחד :מפא ׄגא ﬞה 22 .כאשר פ ׄג"א/פ ׄג"י התקבל בערבית היהודית כתרגום
של פג"ש העברי חל שינוי סמנטי בשורש הערבי .במקרה כגון ב 2משלי יז:יב
'פגוש' > יופאגי נראה שההוראה היא פשוט "יפגוש" ותו לא ,ולאו דווקא "יפגוש
באופן פתאומי“ .בהשפעת פג"ש העברי הורחבה הוראתו של השורש הערבי fjʾ/yמן
"פגש בפתאומיות" ל־"פגש" סתם.
דוגמה נוספת :במשלי טז:ל מופיע הביטוי היחידאי ' ֹע ֶצה (עיניו)' .את היסוד הדו־
עיצורי ʿṣשל עצ"ה אפשר לזהות גם בשורש עצ"ם ,ועל כן להבין את שניהם בהוראה
אחת ולתרגמם באותה מילה תוך חיקוי הצליל והקבלת ʿṣהעברי ל־ ġḍבערבית .כדי
להרחיב את יסוד שני העיצורים של ġḍלשורש ערבי תלת־עיצורי כנדרש אפשר
להכפיל את האות השנייה > ġḍḍغ ّض (גזרת ע"ע) "הסיט (את מבטו)" או בעקבות
עצ"ם להוסיף עיצור שלישי > ġmḍغمض"עצם (את עיניו) 22 .רס"ג תרגם את 'עֹ ֶצה' >
גא ׄץ = غا ّض לפי שני עיצורי היסוד ואילו אלפאסי העדיף את גאמ ׄץ = غامض התלת־
עיצורית 22וכן גם התרגום הפונטי ב :2אל ׄדי י ׄגמי ׄד (בצרוה) = الذي يغمض (بصره)
"שעוצם (עינו)".
מעניין המקרה של היסוד הדו־עיצורי ,šfהמופיע הן במילת הערך הן בתרגומה א4
יחזקאל כד:ג ' ְשפֹת (הסיר שפת וגם יצׂק בו מים)' > נשיף .השורש העברי שפ"ת šft
ותלמחת־בעריצהוגרליוסשרלבםחfרnšל:שנקשףיףמצ=בَن ِזّشה ْفע"ימיהלרהחבבמתילהיהס"ו ַידֵּבהש!ד"ו,־עכילצוומררי הוא תלת־עיצורי
šfלשורש ערבי
בהקשר זה " ַל ֵּבה (את האש)" .לעומת זאת ,רס"ג העדיף בעיקרון לתרגם את שפ"ת
לפי העניין ועל כן תרגם פועל זה בישעיה כו:יב 'ה' תשפת שלום לנו' > ותנצב
אלסלאם לנא "ותשית שלום לנו" בשורש .nṣbאך בתהלים כב:טז 'ולעפר מות
תשפתני' נהג הגאון אחרת ,נגרר אחרי חיקוי צליל הפסוק ותרגם > ואשפי בי עלי
תרבת אלמות איאסא "והביאני על סף קבר המוות מ(רוב) ייאוש" .בפירושו לפסוק
הסביר רס"ג כי כיוון שאין מדובר כאן במוות ממש ,נמנע מלתרגם 'תשפת' בשורש
nṣbכצפוי ובמקום "מוות" אמיתי הוא פירש "על סף מוות" .בתרגמו את 'תשפתני' >
220אלפאסיׄ ,גאמע ב ( 446פג"ע)( 447 ,פג"ש).
2 21גם לפי הבלשנות השמית המדעית עצ"ם ו־غمض אכן הן זהות אטימולוגית (בשיכול אותיות).
222אלפאסיׄ ,גאמע ב 421שורות .29/30
93
