Page 103 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 103

‫מבוא‬

‫העברית‪ ,‬הארמית והערבית ‪ -‬אינם משמעותיים כל כך לתרגילי פרשנות המושתתים‬
                                                      ‫על תפיסת היסוד הדו־עיצורי‪.‬‬

                                                                       ‫ב ‪ .‬ח י ק ו י ה צ ו ר  ‪ 22‬ה‬
‫יש שהמתרגמים מחקים גם את המבנה המורפולוגי של המילה העברית‪ ,‬ואף זאת כדי‬
‫לקרב את התרגום ללשון הכתוב‪ .‬בעוד שרס"ג אינו מרבה בחיקויי צורה‪ ,‬חיקויים‬
‫מסוג זה רגילים ואף שכיחים בתרגומי המקרא הקדומים בכתיב הפונטי‪ .‬כיוון שקו‬
‫זה אופייני מאוד גם לתרגומים קראיים‪ ,‬תופעות אחדות נדונו לעיל ‪ .§1.7‬שם נזכרו‬

‫'את' > איא‪' ,‬יש' > איס‪ ,‬צורות 'תפעלנה' > תפעלנה = تفعلن (סעיף א)‪ ,‬חיקויי נקבה‪,‬‬

‫יחיד ורבים נגד כללי ההתאם של הערבית‪ ,‬בבואות מילוליות של מילות יחס ותרגום‬

‫המקור הנטוי 'לפעול' > ליפעל = ليفعل בגוף שלישי יחיד ללא התאמת גוף הפועל‬

                                                                            ‫(סעיף ב)‪.‬‬
‫בין התופעות הנוספות השייכות לסוגיה זו יש שהמתרגמים מחקים את סיומות‬
‫הריבוי למיניהן‪ ,‬הן בשם הן בפועל‪ .‬הצורנים העבריים '־ים'‪' ,‬־ות' מתורגמים לעתים‬
‫בריבוי השלם הערבי ־ין‪ ,‬־את‪  22 :‬א‪ 1‬שמות ז‪:‬כח 'ובמשא ׂרתיך' > ו ִב ַמי ַדתך =‬

‫وبماٸداتك‪ ,‬והמתרגם העדיף ماٸدات על פני הריבוי השבור موائد; א‪ 4‬יחזקאל כו‪:‬כא‬

‫'בלהות' > בל ָהת; א‪ 5‬תהלים קלו‪:‬יח 'אדירים' > אלגלילין; ב‪ 3‬איוב כא‪:‬כז 'מחשבותיכם' >‬
‫מחסבאתכום‪ ,‬ותרגום מילולי זה חוזר גם בפירוש בהמשך המיידי‪ .‬בטקסט ב‪ ,5‬תרגום‬
‫לספר דניאל‪ ,‬המתרגם מחקה את הסיומת השמנית '־ין' של הבינוני הארמי בצורת‬
‫עתיד ארוכה בערבית המסתיימת ב־ון‪ :‬ה‪:‬יט 'הוו זאעין ודחלין' > כאנו יתקון ויכאפון‬
‫ויפזעון‪ ,‬אבל בפירוש שאינו צמוד לכתובים הבא מיד אחר כך הוא כותב באופן חפשי‬
‫כאנו יתקו ללא נו"ן; ה‪:‬כג 'די לא חזין ולא שמעין ולא ידעין' > אלדי לינצורון ולא‬
‫יסמעון ולא יעלמון בחיקוי הסיומת‪ ,‬אך אין בעניין זה עקיבות‪ ,‬שהרי לפני כן באותו‬
‫פסוק 'שתין' מתורגם > תשרבו בעתיד קצר ללא ־ן‪ .‬גם הסיומת הפועלית ‪'-‬ון' של‬
‫העתיד הארוך העברי‪ ,‬יש שצורה ערבית מקבילה המסתיימת ב־ון מחקה אותה‪ :‬א‪5‬‬

                        ‫תהלים קט‪:‬כה 'יניעון' > יהזון; קטו‪:‬ז 'ימישון' > יגוסון וכו'‪.‬‬
‫נמצא גם שהמתרגמים נגררים אחרי הכינויים החבורים שבמקור העברי ומחקים‬
‫את צורותיהם בערבית‪ .‬אך בדומה לחיקוי סיומות הריבוי הנזכר לעיל‪ ,‬אף כאן אין‬
‫דרך שיטתית אלא רק נטייה ניכרת‪ .‬שמא חוסר העקיבות שבכתבי היד הקיימים איננו‪,‬‬

‫‪ 2	 26‬על חיקוי צורני עיינו בלאו והופקינס‪ ,‬תהלים ‪ 262‬ואילך ‪ ,§12‬ושם דוגמאות מתוך הגלוסר א‪.5‬‬
                                                   ‫‪ 	227‬השוו רס"ג תהלים עג‪:‬כז 'ְר ֵח ֶקיָך' > בעידיך‪.‬‬

‫‪95‬‬
   98   99   100   101   102   103   104   105   106   107   108