Page 106 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 106
מבוא
במקרה זה צורת הנסמך שבמקרא עשויה להיתרגם בשם המסתיים בערבית ב־ה
ולא ב־ת ,אף כי הדבר פוגם את העיקרון המנחה של הכתיב הפונטי ( ,)§1.4.1ובכך
משתקפת צורת הנפרד במקום הנסמך .תופעה זו שכיחה מאוד בגלוסרים (המביאים
' ָ>עְראַלזרתה(ב=נ ּأ�ה)زّ'رة>; ד:כה שמות נפרדת) :א1 כמילת ערך השם הסומך לעתים גם את
(זהב)' 'קר ֵסי ׄצריבה; כו:ו (הלבנים)' > ה:ח 'מתכׂנת קולפיה; שמות
א 3יחזקאל יז:ו ' ִש ְפ ַלת (קומה)' > <מותספ>ילה מחקורה; א 4יחזקאל כ:ז 'שקו ֵצי
(עיניהם)' > רגאסה; כא:ג ' ַל ֶה ֶבת (שלהבת)' > להיבה; כא:כ ' ִא ְב ַחת (חרב)' > עדוה ...
> כתכתכה = =ק اאمר أر�עة;ה;כוכ:יב:גכ'בֲה'מכו ִןה ּ(ת ּושךי (ריכךס)'ף)'> 'אל ֵאם (הדרך)' > עלא איבאחה; כא:כו
' ִא! ּ ֻש!ת (ה ִז ָּמה)' > מרה
דגה = ض ّجة; كـتختخة; כג:מד
כז:ג ' ׂר ֶכ ֶלת (העמים)' > מוגהיזה; א 5תהלים סט:י ' ִק ְנ ַאת (ביתך)' > גירה; עד:כג ' ְשאון
(קמיך)' > גלבה; עח:ט 'רו ֵמי (קשת)' > רומיה = ُرماة; עח:נה 'בחבל (נחלה)' > בכטה,
ובדומה קה:יא; עח:עב 'כתׂם (לבבו)' > כצחה; קא:ב; פא:יג 'בשרירות (לבם)' > בקסאוה;
קכו:ו ' ֶמ ֶשך (הזרע)' > גדבה.
אפשר היה בכל המקרים הללו לציין מפורשות את מעמדו של שם העצם כנסמך
ולכתוב ־ת בסופי המילים בהתאם להגייה המתבקשת ,ולפי שיטת רישום פונטית
כתיב זה אף היה צפוי .אולם הכתיב הפונטי של הנסמך ב־ת נמצא לעתים רחוקות
בלבד :א 2ירמיהו מא:יז 'ב ֵגר ּות ( ִכ ְמ ָהם [קרי])' > פי מגאורת; א 4יחזקאל כב:ה ' ַר ַּבת
(המהומה)' > כתירת; א 5תהלים עו:יא ' ֲח ַמת (אדם)' > חמית .תרגום מדויק זה משקף
את מעמד המילה בהקשר ּה התחבירי ,המשותף למקור העברי ולתרגום הערבי (אף על
פי שהמתרגם אינו בהכרח מביא את המבנה כולו בהשמיטו את הסומך).
לתופעה זו שני הסברים משלימים .לפי ההסבר הראשון יש לראות בכתיב ב־ה
תרגום שנעשה באופן אטומיסטי ללא תלות בהקשר התחבירי של הפסוק ,ועל כן
השם הבודד מובא בנפרד ומסתיים ב־ה .ההסבר השני (ואולי אף העיקרי) נובע מדרך
התהוותם ומסירתם של הטקסטים המקראיים שבכתיב הפונטי .ראינו לעיל (§1.7
סעיף א) שחלק משמעותי של טקסטים אלו הועברו לאותיות עבריות מעותקים שהיו
כתובים בכתב הערבי .שלא כמו בסיומת הרבים הנזכרת ,שבה הן בעברית הן בערבית
ההבדל בין נפרד לנסמך בולט וברור ('פועלים/פוע ֵלי' ,فاعلين/فاعلي) ,בסיומת הנקבה
קיים בכתיב הערבי רק סימן אחד ,ואין לראות אם -ة מייצג נפרד או נסמך ,שהרי
ההבדל מבוצע בעל פה בלבד ואיננו גלוי לעין .לאור העובדה שרבים מהטקסטים
הועתקו מאותיות ערביות ,קל מאוד להבין כיצד הכתיב ־ה נעשה נפוץ כל כך
בגלוסרים .ההבדל בין נפרד לנסמך לא ניתן לזיהוי מידי ועל כן המעתיקים ,כשנתקלו
ב־ Vorlageבאותיות ערביות שעמד בפניהם בסיומת -ة ,בחרו ,באופן טבעי דרך
98
